וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃
משך חכמה
ואבנט תעשה מעשה. כתב ואבנט תעשה ולא ואת האבנט תעשה משום דרמז שהיו עושים עוד אבנט של שש אם יכנס אהרן לפנים, כמו כה"ג ביום הכפורים שלאהרן היה רשות תמידי באופן הזה.