וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃
משך חכמה
לה יטמא. על הודאי מטמא ואינו מטמא על הספק. תו"כ. ונראה דממעט אם ספק שמא היתה לאיש או שמא נתארסה, אע"ג דמצינן לומר דמוקמינן על החזקה דלא נבעלה לאיש או לא נתארסה בכ"ז אינו מטמא. כנ"ל.