וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
שפת אמת
שמחת בית השואבה שמשם שואבין רוח הקודש. דכ' ויפח כו' ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא. לכן אחר ר"ה ויוהכ"פ שניתן החיים לאדם ונתחדש רוח חיים בקרבו זוכה לרוה"ק. וכמ"ש בגמ' תינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה. לכן בימים אלו נפתחים שערי דיעה בלבות בנ"י. ולכן שמחת תורה אחר סוכות. ובנבואה יש כמה מדריגות. ושורש הכל הוא הדיבור שיכול אדם להוציא דברי תורה כראוי. כמ"ש ז"ל שם נביא מלשון ניב שפתים. לכן גם מי שאינו בא למדריגת נביא. אעפ"כ בהתעוררות רוח חיים ויכול להוציא דברי תורה מפיו נקרא רוה"ק וזהו עיקר השמחה כשבא האדם אל שלימות רוח שבקרבו כמ"ש שמחה לאיש במענה פיו:
פרי הארץ
והנה ענין יחוד קב"ה הביננו הכתוב באמרו קודם החטא אדם הראשון ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו ואח"כ וידעו כי עירומים הם. ויעש ה' להם מלבושי' כתנות עור, הענין הוא מאמר ויהי האדם לנפש חי', ופרש"י ז"ל חי' שבכולן ע"ש, פי' כי החיות שבאדם הוא החיות שבכולן בכל סדר הבריאהמסוף המעשה עד המחשבה תחילה, שהוא כל התורה כולה ויחוד קוב"ה ושכינתיה, כאמרם ז"ל הסתכל בתורה וברא ואם כן הגופים של אדם הן הן גופי תורה, אם כל דרכיו יכונו הכין לקראת ה', ומעתה אין שום בושה בגוף ערום אחר שהוא גוף התורה, אם אמנם נאמר חמוקי יריכיך, מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר. הרי הגוף מסתיר את התורה להיותו בתוכו וחי בהם, מה שאין כן אחר החטא שהגוף היה נפרד וידעו כי עירומים הם. ויעש ה' להם כתנות עור, שהם לבושים להיות כל התורה היתה צריכה להתגשם על דרך הגוף במצות גשמיי' והיו צריכים עוד ללבושים, כמאמר כבשים ללבושיך, להיות התורה צריכה להיות בסתר כירך, אבל גופים שהן הן גופי תורה קולע אל השערה ולא יחטא, הנה זה הוא יחוד קב"ה ושכינתיה, גם בוש לא יבוש גם הכלם לא ידע.
שפת אמת
ועיקר הנדר הוא כח הדיבור דכ' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי כו' לנפש חי' לרוח ממללא לכן אמרו הנודר כנודר בחיי המלך שהוא חיות אלקות וכן כל הדברים בק"ש ותפלה וברכות שהם כח הנשמה לקשר בזה מעשה הגוף אל הנשמה ככל היוצא מפיו יעשה שימשיך המעשה אחר הדיבור זה לאסור איסר על נפשו. ואם אין המעשה נמשך אחר הדיבור נעשה פגם גם בהדיבור כמ"ש לא יחל דברו: