וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃
אגרות צפון
האדום, — מה הוא האדם בעולם המלא כבוד ה'? בין המוני המונים יצורי שדי? בתוך מקהלת (קאהר) עבדי ה'? לו גם החרישה תורתנו ממנו, האם לא יגיד לך מראה פני הבריאה כלה, האם לא מבשרך תחזה, האם לא כל עצמותיך תאמרנה, כי גם האדם יציר שדי, עבד ה' הנהו!־ כל אברי וחלקי גופך יענו ויאמרו, כי מיד ה' נעשו, הוא כוננם אף יצרם, מידו הכה למו; - רוחך — עולם הכחות, הכל כאשר לכל יציר עליון, עצמותך — זיק אלוה, הבלתי נראה כמוהו, פועל ועושה בעולם הקטן, עולם ה', אשר לו הרוח, הגו והכח ולהשתמש בהם בתבל הארצי, לרכוש אותה לו בתור אמצעי לתועלתו, והוא בעצמו חלק אלוה ממעל. - הכר והוקיר את ערכך בתור יציר שדי, ובהתבוננך על מראה השמים והארץ, על מראה מקהלת עבדי ה' תקרא ברגשי קדש, כי שם תעודתך הנכבד הוא "עבד ה'!" אם הכל, כקטן כגדול, כח ה' שלוח ממעל, חמוש באמצעים הדרושים, במקום הראוי ובחוג קבוע לפעול ולעשות על פי חוקי ה', - לקחת רק למען תת — האם יוכל האדם לבדו להיות נבדל ויוצא מחוג החיים הזה? האם נולד האדם רק לקחת - להתענג או להתענות — מבלי לפעול? מבלי למלאות חלל איזה מקום? רק לבלוע אל קרבו ולהתם את הכל? הכל, התבל ועבדי ה' אשר בה, והאדם יעבוד רק את עצמו? את עצמו? לא! הכרת עצמותך תגיד לך, והתורה אומרת "בצלם אלקים עשה את האדם!" בצלם אלקים יהיה האדם! יותר מכלם ובעד כלם. רק על ידי מפעליך תכיר את ה' באהבה ובצדק; ורק לפעול בצדק ואהבה הנך קרוא הלום; לא רק להתענג ולסבול, — הכל, כל אשר לך: רוח, גוף, אנשים, נכסים, ברואים וכל כשרון וכל כח, המה האמצעים לפעול ולעבוד "לעבדה ולשמרה!" אך אהבה אך צדק! לא לך נתנה הארץ למנה, רק הנך נתון אל האדמה לעבדה ולהוקירה כאדמת קדש, תבל ה', וכל אחד מיצוריה כיציר שדי, כאחיך, לאהוב ולכבד אותו ולהביאו לתכליתו ומטרתו לפי רצון ה', — למטרה הזאת תשיג רוחך תמונת כל יציר נברא. מיתרי לבבך יתרגשו ויתפעלו בקרבך לקול זעקת שבר בין יצורי הבריאה ולקול מצהלות היצור בשמחתו; — לזאת, תשמח בציץ ופרח ותאבל עם שושנה נובלת. — תחת החוק הכללי, ועלת העלות אשר כל הכחות בלי הכרה ורצון מחויבים להכנע תחתיו, עליך להכנע גם אתה תחתיו, אך "בדעת ובבחירה חפשית." — "בדעת ובבחירה חפשית!" זה הוא שם תעודת האדם הנכבדה, זה הוא יתרון האדם.— כל הכחות עומדים ומשרתים לפני כס יה מצב תעודתם ופניהם מכוסים, מבלי יראו ויבינו מטרת מלאכותם, אבל ירגישו ויחושו הכח והעצמה לפעול ולעבוד, אף יפעלו כפי תעודתם! ואתה בן־אדם! פניך גלויים במחצה, כמעט במחצה גלוי וידוע לך מצבך. אתה תוכל להשיג את עצמותך, כי הנך יציר שדי, תוכל להתקדש בתור עבד ה',— תוכל להשיג ולהבין את שליחותך, גם כרה לך אזן לשמוע ולהבין כל זאת;— הנך רואה את עצמך מוכתר ומוקף מעבדי ה' פועלים ועובדים, תרגיש ותחוש בקרבך הכח לפעול ולעשות, ואיככה לא תאבה לפצוח ברנה בקרב מקהלת עבדי ה' ולקרוא בכה: "נעשה ונשמע!" חפץ אני לפעול ולעשות, ובעשותי להבין ולהשכיל את רעיון המלאכות והתעודה!" וכל אלה בדעת ובבחירה חפשית, לכן הנך העבד הראשון, הבכור במקהלת עבדי ה'!
בית אהרן
אמר תחילה ויניחהו בג"ע. כי כל איש ישראל יש לו חלק בג"ע. רק שצריך לראות שיהי' לו מנוחה בג"ע. ולכך עילה אותו הראה אותו וואס פאר אגרויסקייט איוד קאן דער ליינגען. כמו שדברנו על פסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם שנטע הקב"ה גן ועדן מקדם. מהדברים שקדמו לעולם. וישם שם את האדם כו'. אז דער מענטש זאל זיך דער צוא דער האריווען. וזהו שאמר המדרש עילה אותו למעלה. כדי שיוכל להשיג זאת. ועידנו מכל אילני ג"ע. היינו נשמות הצדיקים נקראים אילני ג"ע נצר מטעי. ר' נחמי' אומר פיתה אותו בדברים. אמר הרב היכי תמצא שליכנס לג"ע צריך לפתות אותו. מסתמא קומט דאס אן שווער. אשרי מי שמניח א"ע לפתות ולעשות תשובה. הראה לו איך כשהאדם רוצה יכול לטעום בעוה"ז תענוג ג"ע ועוה"ב. כמו שאומרים בשם הרב הקדוש רש"ק. פותחין לו שערי ג"ע פי' פתח של תשובה. תשובה נקרא שערי ג"ע. לז"א כד"א קחו עמכם דברים. רק מי שהוא בעל תשובה מתחילה קשה לו ופתה אותו והגין עליו. כי על בעל תשובה צריך להגין עליו מן המקטרינים שאינם מניחים לקבל תשובתו. כד"א סוככים בכנפיהם על הכפור"ת. שמגינים בכנפים על הבעל תשובה לכפר עליו. כמו שכתוב וידי אדם מתחת כנפיהם. שחותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבלו בתשובה. לכך אמר הגין עליו. ואשרי מי שמניח א"ע להתפתות להש"י. ד"א שנתן לו את השבת. שנתן לו ער זאל זיך דער צו דער האריווען. הרב הקדוש ר' ברוך ממעזיבוז אמר מעי"ן עוה"ב יום שבת מנוחה. שבת הוא גדול מעוה"ב. כי שבת הוא המעיין שממנו ניקח העולם הבא. מי שזוכה בוודאי טועם טעם אמיתי תענוג ג"ע. ד"א לעסוק בתורה ולשמור מצותיו ג"כ כך. ד"א הזהירו על הקרבנות. היינו שהראהו עם מה הוא יכול להשיג זאת:
שפת אמת
ויקח ה' אלקים את האדם. פרש"י לקחו בדברים. פי' בדברי תורה דכתיב לקח טוב נתתי. ובזוה"ק מאן נטלו אלא אפריש לי' מד' יסודין דגופא כו' וכגוונא דא כל מאן דאשתדל באורייתא שהתורה יש בה למשוך האדם מהבלי העולם ולהעלותו אל השרש. והם ב' הכחות של התורה מ"ע ומל"ת סור מרע ועשה טוב ולכן כתיב משיבת נפש. ובמד' ואהי' אצלו אמון פדגוג כדכתיב כאשר כו' האומן את היונק שהתורה נתלבשה בצירופים אלו שלפנינו כדי ליקח את האדם להעלותו מגשמיות הגוף להתדבק באלקות כמו האומן שמקטין עצמו לחנך את הילד ומרע"ה אמר האנכי הריתי כו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן כו' שמרע"ה לא הי' יכול לצמצם עצמו כל כך כאשר ירדו בני ישראל ממדריגה העליונה והתורה כביכול השפילה עצמה לבנ"י בכל עת. ויתכן עוד לומר מ"ש האנכי הריתי כי באמת האם שהולידה הילד מדרך טבעה שיכולה לישא ולהטריח בגידול הבן ביותר מאיש אחר. וזה אות כי בני ישראל המה בני תורה ממש ולכן היא אמון פדגוג: