לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים׃
נועם אלימלך
וי"ל באופן אחר ונושא אחד, דהנה כתיב בתורה "כי אתם המעט מכל העמים", וח"ו שלא יהא המיעוט בטל ברוב, ולכן הנכון שלא למנות את ישראל, שלא יהיה להם מספר, כדי שלא יתבטלו בין האומות, אך כשישראל הם טובים ועושים רצונו ית', אין מזיק להם המנין, וממילא מצוה למנותם כדי לקשרם בהספירות כנ"ל. והוא כשעושים רצונו והם דבוקים בהבורא ית"ש, ובשו"ע פסקינן בדבר הדבוק צריך הביטול כנגד כל הדבוק, וכשאנו דבוקים בו ית"ש, אינם יכולים לבטל אותנו. וזהו שתירצו "כאן בעושין רצונו" כו' ואז יכולים למנותם ומצוה למנותם, ואין מזיק להם מחמת שהם דבוקים ולא יתבטלו, אבל "כשאין עושין רצונו" כו', אז ח"ו מזיק להם המנין, ואז "אשר לא ימד ולא יספר" וזהו שפירש רש"י מתוך חיבתן מנאן, כי הם דבוקים בו ית' והם חביבין אליו למנותן כדי לקרבם אליו ית"ש ויתעלה, אמן.
חידושי הרי"מ
ימים טובים בהלל והודאה. שקרא ה' לאור יום. וכ' בזה"ק אמור שנקרא י"ט שמאיר מטוב שגנז הקב"ה לעולם הבא. ובנס דחנוכה קבעו חז"ל ועשאום יו"ט בהלל והודאה שיאיר מאור הגנוז בנקודה הפנימיית שבבני ישראל בכל שנה ושנה אותן הימים להלל ולהודות שעל שם זה נק' יהודים ע"ש יהודה הפעם אודה ופרש"י שנטלתי יותר על חלקי. ואנחנו בנ"י כל שהש"י נותן אנו יודעים שהוא יותר ממה שראוים וזה המעט מכל העמים כ"כ במדרש כשנותן להם גדולה ממעיטים עצמם יותר שיודעין שהוא בחסד הש"י ונק' יהודים:
העמק דבר
אם תוכל לספר אתם. דאע״ג שיש בכל אוה״ע אנשי מעלה ומאירים לעמם ככוכבים אבל מעט היו אז לפי ערך ההמון. משא״כ זרע אברהם יש גדולי מעלה יותר מערך ההמון כמש״כ בס׳ דברים עה״פ לא מרבכם מכל העמים: