ציטוטים על דברים טז:ח

ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. כי איתא במדרש ז' של פסח במקום שבת ע"ש סוף פ' בא. ומצה לשון מסה ומריבה כדאיתא בזוה"ק. ובימי הפסח נגמר ענין יציאת מצרים בסיוע מצות המצה שכל הימים ימי מלחמה הם. אמנם יום הז' נגמר הפעולה בלבות בנ"י להיות בני חורין ממש מגלות מצרים ונקרא עצרת. וכ"כ בזוה"ק כי הז' ימים [*אכילת] מצה מועילים על כל השנה שיהי' דבוק האמונה בלי פעולת המצה עוד. והנה מצה נק' מיכלא דמהימנותא. ואיתא ביום הז' וייראו העם כו' ויאמינו. אף דגם מקודם כתיב ויאמן העם וישמעו כי פקד כו'. אך החילוק הוא שמקודם הי' האמונה תלוי בדבר מיוחד כי פקד וכי ראה כו'. אבל עכשיו כתיב ויאמינו בה' ממש בלי פעולת סיבה ודבר מיוחד. [וכן בסוכות כתיב ביום האחרון והיית אך שמח שמכל הימים נגמר השמחה להיות דבוק בעצם איש הישראלי כנ"ל]:

בפסוק ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'. דאיתא במד' סוף פ' בא כי שביעי של פסח הוא במקום יום השבת. כי כל הימים היו עסוקין במלחמה ורדיפת המצריים. ועתה באבוד רשעים רנה ובאו למנוחה בקי"ס. וכן עשה הקב"ה זכר לנפלאותיו לכל השנים. ששת ימים תאכל מצות הוא לשון מצה ומריבה כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס. ובשביעי של פסח יום המנוחה עצרת לה'. וגם דכתיב במקהלות ברכו ה' לכן ביום השירה יכולין להתאסף בכנופיא לה'. והנה בהבטחת הקב"ה להאבות הי' רק להוציאנו ממצרים וקי"ס הי' תוספות. וכבר אמרו רז"ל כי תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר. והוא בחי' יום השבת. נשמה יתירה שהוא למעלה מהכנת התחתונים. לכן בקי"ס ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כמ"ש בזוה"ק שם והי' הגאולה בשורש העליון כמ"ש והנה מצרים נוסע שרן של מצרים. ומול זה ה' ילחם לכם. כי הי' המלחמה בשמים. וכ"כ שברת ראשי תנינים ראשי היינו רק במוחין ובשרשים שלמעלה. ולכן הי' ישועה לדורות. וכ' ישראל נושע בה' תשועת עולמים. כשהישועה באה בכח ה'. כדכתיב הכא ויושע ה'. ולכן נקבע השירה לדורות. וכ"כ לעושה נפלאות גדולות לבדו משום כי לעולם חסדו. והשירה הזו היה הכנה לכל המתנות טובות שבישראל עד לעתיד. התורה ובנין המקדש. ונאמרה ברוה"ק כמ"ש בזוה"ק. ועלי' נאמר ואשים דברי בפיך. שביצ"מ הי' הכנה לדורות. ונתקיים יסובבנהו כדכתיב הולך לפניהם כו' בעמוד ענן כו'. יבוננהו בשירה זו והיינו ואשים דברי כו'. ובצל ידי כסיתיך העננים. לנטוע שמים הוא קבלת התורה משמים והי' מושרש בשירה זו. וליסוד ארץ הוא כניסת ארץ ישראל ובנין המקדש כמ"ש תביאמו ותטעמו. ואיתא בשירה קדמוך. פי' שישראל הקדימו זה אלי קודם שנאמר להם אנכי ה' אלקיך. ועליהם נאמר מי הקדימני ואשלם. תחת כ"ה וודאי ניתן לכלל ישראל. ואמרנו ואשים דברי בפיך כי גם כוחן של ישראל הי' בהתעוררות פנימי משמים. דכ' בפ' וארא וידעתם כי אני ה' כו' המוציא אתכם דרשו חז"ל עבידנא לכו מילתא דתדעון דאנא הוא דאפיקת יתכון ע"ש במס' ברכות. ויתכן לפרש על השירה דראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים ואמרו זה כו'. ובזוה"ק שם ברע"מ ביאר וידעתם דיש ידיעה בכלל ובפרט. ונתקיים עתה בשירה זו הידיעה בכלל. ובפרטות הי' אח"כ בקבלת התורה ותרי"ג מצות דהם בפרט כמ"ש שם בזוה"ק ע"ש היטב. וע"ז השתוקקו בנ"י באמרם זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצות כו'. פי' כי רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת הם תקונים לאיברי וגידי האדם להיותם עי"ז כלים ודירות לשכון בהם אור פני ה'. וכל הפירושים הם א' לשון דירה ולשון נוי. כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר. בך דייקא ברמ"ח איברים. וכפי הקדושה שנמצא בלבות בנ"י זוכין לבנות המקדש כמ"ש ושכנתי בתוכם:

בפסוק ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך. כי הנה כל היציאה מארץ מצרים הי' להיות נעשין צבאות ה' כמ"ש הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. וכ' בהוציאך כו' תעבדון כו'. נמצא כשיצאו ממצרים התחלו להיות אגודה וכנסי' לשמו ית' וכ"כ וחמשים עלו מזוינים. ועד קי"ס הי' היציאה מתחת שיעבוד מצרים וכן הוא לעולם שזה רמז המצות להלחם עם הסט"א כדאיתא בזוה"ק. וביום השביעי עצרת לכנוס לעבדות השי"ת עד חג השבועות להיות מוכנים לקבל התורה. ורוב המעלות נתקנו בין פסח לעצרת. ומסתמא סדר הט"ו מעלות הוא עבודת האדם בכל שנה ושנה. וכאן כ' עצרת לה' אלקיך. ובשמיני עצרת כתיב לכם. כי זה הסדר מתחדש בכל שנה בפסח יוצאין לחירות. ואח"כ מתקרבין להיות עבדי ה' לזכות לקבלת התורה עד בסוכות שנכנס הארת התורה בפנימיות האדם. כענין שאמרו משעמל בה נקראת תורתו והוא זמן שמחתנו: