וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
בית אהרן
ויהי ביום השמיני. איתא במדרש. אותו היום היה שמחה לפניו במרום ביום בריאת שמים וארץ בשמים וארץ כתיב ויהי ערב ויהי בוקר וכאן כתיב ויהי ביום השמיני. ובירך אותם משה יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם. ר' מאיר אומר יוסף י"י עליכם ככם אלף פעמים. והם אמרו ויהי נועם י"י אלקינו וכו'. ועליהם נאמר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וכו' עכ"ל המדרש:
שפת אמת
במד' ויהי ביום השמיני קרא כו' חכמות כו'. פי' קריאה הוא דביקות אל השורש כמו ויקרא לאור יום פקדי' אמצותא דיממא כמ"ש במ"א. והנה כל הבריאה הכנה לאדם כמ"ש כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. לכן אחר כל ההכנה שלחה נערותי' תקרא זה האדם שנברא באחרונה כדי להעלות כל הבריאה ולמשוך הארה מעולם העליון לזה העולם. כמ"ש מקרא קודש שצריכין לקרות הקדושה להמשיכה לעוה"ז. וכמו כן בשעת קבלת התורה שהי' תיקון העולם. אח"כ ע"י החטא נתקלקל. וע"י מעשה המשכן נתקן. וכ' שבעת ימים ימלא כו' ידכם והוא בחי' ז' ימי הבנין. ונק' מילואים והוא כח שנתן השי"ת בעצם הבריאה. אבל מה שא"י העולם והטבע לקבל הוא בחי' יום השמיני. מזה א"י למצוא בעולם רק ע"י האדם שנכלל מעליונים ותחתונים. לכן ביום השמיני קרא משה לאהרן וכו'. כי ימי המילואים הוא תיקון השלימות הנמצא עפ"י טבע. אבל האדם צריך להמשיך גם ממה שלמעלה כנ"ל. כמו כן בשבת קודש שהוא שלימות ימי המעשה והוא יום השביעי. אבל שומרי שבת הם יכולין להמשיך בו מעולם העליון. לכן ניתן לבנ"י נשמה יתירה בשבת מה שאין הגוף יכול לקבלו בטבע והוא מעין עוה"ב. ובפרשה דידן הי' זה בפועל שהמשיכו אור מן השמים. כדכ' וירא אליכם כבוד ה'. ותצא אש כו'. וכאן נתקיים מאמר חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי קודם החטא לא ירד להם אש. והאמת ג"כ כי מקודם היו מתרוממי' נפשות בנ"י ודביקין למעלה. ולא היו צריכין לראות בפועל התגלות אש משמים. אבל בע"ת צריך התקרבות ביותר. ומ"מ בע"ת מושך אור משורש עליון שלמעלה מהטבע בחי' יום השמיני כנ"ל וכידוע. לכן איתא קרב אל המזבח למה אתה בוש לכך נבחרת. פי' כי בנ"י היו עתה בחי' בע"ת ולא הי' יכול להיות כה"ג שלהם רק מי שהי' בכלל החטא. ומשה רבינו ע"ה נתן לו התנצלות לומר שכמעט הי' מוכרח להיות נכלל בחטא זה בעבור שיוכל להיות כה"ג שלהם. ומצד זה נכשל בחטא ולא מעצם נפשו כי הי' צדיק גמור. ולכן כ' ויהי שעי"ז נבחר אהרן ולא מרע"ה. שהי' בחי' בע"ת עתה כנ"ל. ואיתא במד' שע"י שסירב מרע"ה שלח נא כו'. עי"ז ניטל ממנו העבודה כו'. פי' שאם הי' גאולה ראשונה ע"י מרע"ה בעצמו לא היו נכשלים באמת בחטא. וע"י הסירוב נגרם שהוצרכו להיות עתה בבחי' בעלי תשובה. לכן נבחר אהרן כנ"ל. לכן כתיב לשון צער. וזה לכך נבחרת כנ"ל:
שפת אמת
במד' מחלק יום השמיני לב' ימים. שהקשה דכ' ויהי ביום כלות משה. ומשני שהמשכן נגנז. הדר פריך מויהי ביום השמיני ומשני שמתו נדב ואביהוא. ובאמת הכל הי' בר"ח ניסן כמ"ש רש"י. והענין הוא כמ"ש חז"ל על יום השבת כי כל מעשיו כפולין לחם משנה זכור ושמור כו'. כי יש בו שלימות העוה"ז והארה עליונה כמו שכ' חז"ל אמרה שבת לכל יש בן זוג כו' כנס"י יהי בן זוגך. א"כ יורד בש"ק הארה מיום העליון אור שבעת הימים ונחשב השבת לב' מדריגות. כמו כן ביום כלות משה שהוא מדריגה התחתונה ירד בו הארה עליונה ונק' יום השמיני לכן חלקו המדרש לב' ימים. ובב' המדריגות אומר שלא הי' שמחה שלימה עדיין עד לעתיד ליום שכולו שבת: