ציטוטים על ירמיהו מח:יא

שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃ (ס)

ישע אלהים

ובמסכת מגילה (מגילה יב:) איתא ויאמר המלך לחכמים מאן חכמי׳ רבנן יודעי העתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. כדת מה לעשות במלכה ושתי אמר להם דיינוה ניהלי אמרו היכי נעביד אי לימא ליה קטלא למחר פקע ליה חמרי׳ ומדכר לה. ובעי לה מינן אי נימא ליה שבקי׳ קא מזלזלינן במלכותא מוטב ליסלק נפשן אמרי ליה מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצינו ניטלה ממנו עצה ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות אלא זיל גבי עמון ומואב דיתבי בדוכתיהו כחמרא אדורדייה לטעמא ואמרי לך דכתיב (ירמיהו מח יא) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו לא הורק מכלי אל כלי מיד והקרוב אליו עכל״ה. וקשה מנין לבעל הגמרא שהיו רבנן ושהיו יודעים לעבר השנים ולמה לא יהיה כמו שפירשנו לעיל ועוד יקשה על החכמי׳ עצמם כי אין ראוי להם לימנע מלדון דין זה אחר שהמלך כבדם על כל החכמים והם התנצלו בטענות רעועות כמ״ש ועוד שהרי מצינו שגדל המלך את המן אחר שאהב את אסתר כי חשב שעצתו היתה סיבה לקיחת אסתר ועוד דמה להם להלשין את בני עמון ומואב ועוד הלא ידעו שאם המלך היה רוצה לעמון ומואב היה שולח אחריהם א״כ היה להם לומר תשובתם שאמרו ודי:
שאל רבBookmarkShareCopy

שולחן ערוך, יורה דעה

מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁמַּנִּיחַ הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶם, אוֹ שֶׁמִּתְרַשֵּׁל בְּתַלְמוּדוֹ, הֲרֵי זֶה בִּכְלָל: אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה (יִרְמִיָּה מח, י) לְפִיכָךְ אֵין לְהוֹשִׁיב מְלַמֵּד, אֶלָּא בַּעַל יִרְאָה, מָהִיר לִקְרֹא וּלְדַקְדֵּק. הַגָּה: וְאֵין לִמְלַמֵּד לִנְעֹר בַּלַּיְלָה יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָצֵל בְּיוֹם לְלַמֵּד. וְכֵן לֹא יִתְעַנֶּה, אוֹ לַעֲצֹר בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, אוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים גּוֹרְמִים שֶׁלֹּא יוּכַל לְלַמֵּד הֵיטֵב. וְכָל הַמְשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה וּמְסַלְּקִין לֵיהּ. (מָרְדְּכַי פ' הָאֻמָּנִין מֵהַיְּרוּשַׁלְמִי). וּשְׁאָר דִּינֵי מְלַמֵּד, עַיִּןִ בחו"ה סִימָן של"ד וְשל"ה.
שאל רבBookmarkShareCopy