שְׁתֵה־מַ֥יִם מִבּוֹרֶ֑ךָ וְ֝נֹזְלִ֗ים מִתּ֥וֹךְ בְּאֵרֶֽךָ׃
בית אהרן
הנה כתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. כי בור הוא מים מכונסים שהאדם ממלא אותם המים בתוך הבור והבור הוא המקבל ונתמלא. ובאר הוא הנובע ממקורו וכל מה ששואבין ממנו אינו פוסק ונקרא באר מים חיים. וזהו פירוש הכתוב מצוה אתכם היום. כי מהעשיות שהאדם עושה בכל יום תורה ותפילה ואכילה ושתיה ושינה הכל שייך לעבודת השי"ת ונתמלא הבור מזה בבחי' מקבל וכשהוא מקבל בטוב אזי נעשה מזה עצמו באר מים חיים ומעין הנובע. כמו שאנו אומרים ונודה לשמו בכל יום תמיד מעי"ן הברכות. היינו שמן ההודיות שלנו נעשה מעיין הברכות. כי העיקר כשאדם עושה עשייתו בכל יום ומקבל מהם חיות אזי נתהוה ונתחדש בו בכל יום באר מים חיים. וזהו בכל יום ויום תן לו מעי"ן ברכותיו. וזהו אם שמע בישן תשמע בחדש כפירש"י. והיה לשון שמחה וכשמקבל לשמוע בטוב ובשמחה והחכמה תחיה בעליה. היינו החכמה שלומדים זה מזה ומקבלים זה מזה. אזי תשמעו בחדש. שתקבלו תמיד חיות חדש מאת הבורא ב"ה ותהיו כמעין המתגבר:
שפת אמת
בענין פי הבאר שנברא בע"ש דכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך דאיתא האומר מטובו חיינו הרי זה בור בטובו חיינו הוא ת"ח. ופרשנו כי מטובו היא חלק מן הטוב ונפרד ממנו, בטובו הוא דביקות בגוף הטוב. דהנה הכל נמשך מן התורה שנק' טוב כדאיתא בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית א"כ שורש הכל מן התורה וכדאיתא בזוה"ק דאורייתא אית בה פירות שרשין עלין קליפין. ובנ"י ות"ח דביקין בגופא דאילנא. וזה החילוק בין בור לבאר כי בור הוא מים מכונסין ולכן הם ג"כ במדה וצמצום כפי הכלי. אבל באר הוא דבוק בשורש המעין שהוא נובע תמיד. וכן הוא בפנימיות שיש בכל נפש הארה וחכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית והוא בחי' בור ובאמת הוא ענין ימי המעשה דכתיב יהי' סגור שאין נפתח שער הפנימי. אבל בש"ק נפתח המעיין נובע. ולכן הוא נחלה בלי מצרים. וזה נקרא פי הבאר שנפתח שער הפנימי ויש ב' פתחים כדכתיב ביום השבת כו' והחודש. והם ב' יודי"ן על הוא"ו ונעשה מבור באר כי יו"ד הוא שער. וע"ז איתא בספרים בפסוק פותח את ידיך. יודי"ך. כי מקודם כתיב אכלם בעתו והיא עת ומדה מיוחד בפרט כל מקבל. ופותח את ידיך היא השורש ומשביע לכל חי רצון הוא הצנור ודביקות בשורש כנ"ל. ובאמת זה הדרך הפנימי ניתן רק לבנ"י כדאיתא במדרש תשא ה' יתן חכמה כשבא בנו נותן לו מתוך פיו. זה מפיו דעת ותבונה ע"ש. והוא בחי' פי הבאר כנ"ל. וע"ז מבקשין ישקני מנשיקות פיהו. ואיתא במד' ולא נשתה מי באר בורות הול"ל מכאן שצריכין להנות אושפיזא שלא ישתו מי הבאר רק מבורות שלהם. והרמז כנ"ל. דקשה למדרש ומה חלק יש לרשעים בבאר ואין להם רק בורות. והתשובה ע"ז כמ"ש במ"א פי' דרך המלך נלך כי כשבנ"י עוברין דרך האומות נסתר דרך הפנימי שלהם. וכמ"ש בגלות אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. ובאמת בנ"י נשתלחו בעוה"ז להיות עוברים ומתקנים אלה המקומות. לכן אמרו כי דרך המלך נלך שהיא בחי' מלכותו ית' על כל העולם. ובחי' שדה וכרם באר מיוחד רק לבנ"י כרם ה' צבאות. וזהו הרמז להנות את אכסניא שבכל מקום שעוברין בנ"י צריכין להשפיל את מדריגתם כדי לתקן מקומות אלו ולהמשיך שפע גשמיות כפי המקום והשעה כנ"ל: