וְדָוִ֥ד יוֹשֵׁ֖ב בֵּין־שְׁנֵ֣י הַשְּׁעָרִ֑ים וַיֵּ֨לֶךְ הַצֹּפֶ֜ה אֶל־גַּ֤ג הַשַּׁ֙עַר֙ אֶל־הַ֣חוֹמָ֔ה וַיִּשָּׂ֤א אֶת־עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֥ץ לְבַדּֽוֹ׃
חידושי חתם סופר
דכ"ע מיהא מעיקרא בעי' לברוכי. במג"א סי' כ"ה סקי"ב וי"ג הזהיר לברך סמוך ממש לעשיית המצוה לא קודם ממש ע"ש בב"י ובב"ח ומשמע דלשון עובר משמע סמוך ולא קודם ממש ולכן שינה ונקט עובר לעשייתן וכן משמע מקרא דויעבר את הכושי שהי' בסמוך לכושי ולא רחוק הרבה כמשמע מקרא דהצופה ראה הכושי מיד אחר אחימעץ ואולי י"ל בזה בהבין דרנב"י שבק קרא דוהוא עבר לפניהם דכתיב בתורה ועכצ"ל משום דאותו קרא מורה להיפך דכת' לפניהם ואי ויעבר פירושו קודם להם לפניהם למ"ל דהשתא הוה רק כמו וילך לפניהם וא"כ קשה אאביי איך מייתי מהאי קרא אע"כ נראה דהוא נמי סמיך ארנב"י דויעבר את הכושי שאין לו פי' אחר אלא שהקדים לו אלא דס"ל לאביי דשם אינו מבואר שהוא בסמוך ממש לכן מייתי מדכתי' ביעקב לפניהם מיותר דוהוא עבר נמי פי' שהקדים אע"כ להורות אתא שהקדים טובא כדי השתחוי' ז' פעמים ואי לא לפניהם הי' פירושו סמוך ממש ובקרא דויעבור מלכם לפניהם מבואר זה יותר שהמשיח יקדים להתגלות בא"י וקבוץ הגליות יהי' עיקרה ע"י האומות עצמם שיביאו מנחה לה' צבאות וה' יהי' בראשם ממש אז הולך לפניהם סמוך להם משא"כ מלכם עובר לפניהם ולכן כתי' תיבת לפניהם ברחוק קצת אבל ויעבור לחוד משמע בסמוך ויש לעי' דה"ל לאתויי מויעבר ה' על פניו: