וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃
שפת אמת
והוצאתי והצלתי ולקחתי כו' וידעתם כי אני ה' המוציא כו'. ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים הי' לידע שהש"י הוציאנו משם ולכן צריכין לזכור תמיד יצ"מ. והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל. לכן מזכירין בכל יום יצ"מ. וכפי מה שיודעין וזוכרין שהש"י הוציאנו. א"צ להיות בפועל תוך המיצר. כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי כו'. אז צריכין להביאו במיצר. ושיראה כי הכל מהשי"ת. ויצ"מ הי' הכנה לדורות כמ"ש בגמ' המוציא כולל להבא. ומעיקרא משמע כו'. פי' שיצ"מ הי' לדורות. וכפי מה שהאדם זוכר ביצ"מ. כן מתעורר אצלו יצ"מ בכל זמן. ועיקר גלות מצרים הוא שאין השכל והדעת של האדם מתפשט כראוי בכל מעשיו כמ"ש בספרים. והש"י צוה להגיד זה לבנ"י במצרים כי היו צועקים מעבודה קשה בפועל. ואח"כ ששמעו ממרע"ה כי אחר הגאולה יחול עליהם ש"ש. ולקחתי כו' והייתי לכם לאלקים. וגבר אצלם צער זה שע"י שיעבוד מצרים אין יכולין להתקרב להש"י לקבל עול מלכותו. ודאגו ע"ז. והי' זה הכנה לגאולה. והוא ללמוד גם לנו ע"ז שמצפין לגאולה כדי להיות עבדי הש"י שיחול עלינו שמו ית' עי"ז נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן:
שפת אמת
בפסוק והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כו'. אמו"ז ז"ל פי' שבנ"י עצמם לא יוכלו לסבול תאות מצרים. וזה קצת גאולה. וכן פי' מ"ש וימת מלך מצרים ויאנחו שזה הי' התחלת גאולה מה שהרגישו מרירות הגלות ע"ש ודפח"ח. ויש עוד לפרש כי בוודאי אם היו בנ"י דבקים בשורשם כראוי. אין אומה ולשון שולטת עליהם. כי דביקות ישראל במקום שאין שם מגע נכרי כלל. כמאמר חלק ה' עמו. אך כשבנ"י נופלים ח"ו ממדרגתן. נק' שהם תחת סבלות מצרים. הוא מקום שיש מגע שאר האומות. והכלל כי חסד השי"ת מגיע על כל הנבראים. כמו שכתוב עולם חסד יבנה. לכן צריכין בנ"י לזכות בדין ובמשפט. ובמקום המשפט אין זכות לאומות. וזה הי' ישוב על תרעומת (בנ"י) [מרע"ה] למה הרעותה כו'. והי' התשובה כי צריכין לסבול כדי שיהי' הגאולה במדת הדין כמ"ש לעיל אך לא היו יכולין לקבל כמ"ש ולא שמעו כו' ושיתף הקב"ה מדה"ר. ואפשר זה עצמו שותפות אהרן שהוא איש חסד. ובאמת כפי הנהגת בנ"י למטה. כך מתנהגין בשמים עמהם. וכפי מה שלא היו סובלין כלל זהמת מצרים. כך היו דבקים באותו מקום שאין שם אחיזה למצרים. רק שהיו בלתי מתוקנים והי' להם צד לסבול תאות מצרים. כמו שכתוב במדרש הי' קשה להם לפרוש מעבודה זרה. לכן היו תחת סבלות מצרים כנ"ל. וע"ז נאמר והוצאתי אתכם כו' וב' הפירושים א' כנ"ל:
בית אהרן
ולקחתי אתכם לי לעם. אנו נעשים עמו של הקב"ה. ובאמת הד' לשונות הנ"ל הם נגד הד' עולמות. אצילות. בריאה. יצירה. עשיה. וכמו כן יש בתפלה כל הד' עולמות וזהו עיקר יצ"מ וזה שייך בכל עת ובכל אדם ומחוייב כל אדם לידע שסוף כל סוף מחוייב להתברר ולהתצרף ולהתלבן בכדי שתבא נשמתו למקורו הראשון אשר לוקח משם לזאת מחוייב לעבוד את י"י בכל לבו כ"א לפי ערכו בכדי שישיג השלמות בזה העולם להיות נקרא עמו של הקב"ה: