וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
בית אהרן
כתיב ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו י"י מן ההר לאמר. ולכאורה תמוה שמאחר שעלה אל האלקים מה שייך לומר אח"כ ויקרא כו'. רק באמת. כתיב מקודם ומשה עלה אל האלקים. היינו היראה והפחד. כי באמת כל דבר מתחיל מן היראה מקודם כברייתו של עולם. עיזי מסגי ברישא. ואח"כ ויקרא אליו י"י היינו מדה"ר והחסד. כי כמו כן היה בריאת העולם. וכמו כן כל העובדות של ישראל מתחילה הוכרח להיות ממדת היראה ואח"כ מן היראה יבא לידי אהבה. וכמ"כ אמר דהע"ה. אני אל אלקי"ם אקרא וי"י יושיעני. היינו שמתחיל לבקש מהקב"ה בגודל פחד ויראה. וכביכול ב"ה וב"ש מושיע לו במדת החסד ובמדה"ר. ואח"כ אמר עוד. ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה. הכל היראה מקודם. וכמ"ש בבריאת העולם ויהי ערב ויהי בוקר שמתחיל מן מדת הלילה שהוא בחינת הדין. ואח"כ ויהי בוקר. היינו מדת החסד. ואח"כ יום אחד שנכללו מדת לילה ביום כי באמת הכל ברורים שצריך לברר הכל ולברר הטוב מן הרע ולבטל החושך לגמרי עד שיהיה כולו טוב ואור שזה היה תכלית בריאת העולם עד שיבורר העולם לגמרי ויהיה כולו אור. וכפי שדברנו כבר ע"ז דאיתא מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין. היינו שמדת הדין יסכים ג"כ להשפיע לישראל כ"ט. ראה שאין העולם מתקיים. היינו שקלקלו הדורות אשר אין באפשרי שיסכים מדה"ד לטוב להם. לכך שיתף עמו מדה"ר. אבל באמת עיקר רצונו הפשוט היה שמדה"ד יסכים ג"כ להיטיב לנו. רק אח"כ שקלקלו הדורות מחוייב להיות ברורים וברורים עד שיבורר העולם לגמרי ויהיה אי"ה ביאת משיחנו בב"י ויבוטל הרע לגמרי. ואז יהיה מתנהג גם ע"י מדה"ד שיסכים ג"כ להיטיב לנו. אשר לזה כעת הלכה כב"ה היינו מדת האהבה והחסד. ולעתיד אי"ה יהיה הלכה כב"ש. כי זה ידוע כי הוא היראה והפחד. ואז יושפע לישראל כל טוב גם ע"י מדת הפחד. והיה יום אחד הוא יוודע לי"י. ואותה הבחינה עצמה הוא יום קבלת התורה יום אחד יוודע לי"י היינו כפי שדברנו שמתחיל מן היראה עד שבא לידי אהבה ונכללים זה בזה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. והיה יום אחד הוא יוודע לי"י. ולזה מקודם כתיב ומשה עלה אל האלקים היינו מדת היראה והפחד ואח"כ ויקרא אליו י"י מן ההר לאמר שהשיג מדת החסד ואהבה. ואח"כ אמר כה תאמר לבית יעקב לנשים. ותגיד לבני ישראל לאנשים. לנשים בל' רכה ולאנשים בל' קשה. ולכאורה תמוה הלא דברות שהשיב להם היו במדת החסד. רק באמת אחרי שהשיגו מדת החסד והאהבה אז היה מדבר עמהם הגם בל' דיבור. וכפי דאיתא שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר לא ייחד הקב"ה הדיבור אליהם ולכאורה הוא תמוה הלא כמה פעמים כתיב בתורה ויאמר. רק האמת הוא כלל גדול כי שנים שהם אוהבים זה את זה. הגם שהם מדברים ביניהם דברי קשות. הכל הוא מגודל האהבה. אבל מי שאינו אוהב את חבירו אזי כשהוא מדבר עמו אינו מדבר רק דברים רכים ובנחת. לזאת כל הל"ח שנה לא ייחד הדיבו"ר אליהם רק דיבר עמהם באמירה רכה. ואח"כ כשנתפייס עמהם אזי כתיב וידב"ר. היינו דברי קשות. לזה כתיב כאן ותגי"ד לב"י. כי אחר שהוא אוהב אותם באמת תדבר עמהם קשות ביראה ופחד. ומזה יבואו לידי אהבה רבה:
נועם אלימלך
כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. היות שבמלת "כה" נרמז כל הברכות, כמ"ש כה תברכו, כה יהיה זרעך, ולהיות שרוב העולם צריכין לפרנסה ושפע, ולזה אמר לו בוראינו ית"ש "כה תאמר לבית יעקב" אלו ההמון המכונים בשם "יעקב", תמשיך להם שפע ממידת "כה" אשר משם בא הברכה והשפע גשמי, "ותגיד לבני ישראל" אלו הגדולים הנקראים בשם "ישראל", תמשיך להם אור העליון, אהבה רבה ויראה בלבם תכניס מעולמות עליונים, "ותגיד" - הוא לשון המשכה, תמשיך להם מעולמות עליונים מה שהם צריכים למדריגתם לעבודת השי"ת. וק"ל.
שפת אמת
בפסוק כה תאמר כו' לנשים בלשון רכה כו' ותגיד דברים הקשין. וקשה דבלשון א' נאמר כדפרש"י בלשון הזה ובסדר הזה. ויתכן לומר כי באמת באלה הדברים לנשים ופחותין שדעתן קלה. הם רק דברי פיתוי איך שהקב"ה קירב אותנו והרים אותנו. אבל אנשים מבינים יודעים שאין זה דבר קטן ושמקבלין בזה עול גדול ונורא לעבוד הבורא עולם ולברר מלכותו ית' בעולם. ולכן אמר בלשון הזה ובסדר הזה שגלוי לפניו ית' שבזה הלשון ימשוך כ"א לפי דרכו. הנשים בפיתוי. והאנשים בקבלה נוראה. ובגמ' ג"כ מצינו מחלוקת אי מצות ליהנות ניתנו. והלכה דלאו ליהנות ניתנו כנ"ל: