לְסִיח֤וֹן ׀ מֶ֤לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וּ֝לְכֹ֗ל מַמְלְכ֥וֹת כְּנָֽעַן׃
שפת אמת
לסיחון מלך האמורי כל"ח ולעוג מלך הבשן כל"ח. פי' אא"ז מו"ר ז"ל שנקבעו לדורות שבחים אלו כי הם מתנגדים. לבנ"י בעבודת הבורא וסיחון מלך חשבון הוא נגד תפילין ש"ר מקום המחשבה ועוג באדרעי תש"י הכח כו' ודפח"ח. וכתיב עוד ונתן ארצם לנחלה כל"ח נחלה לישראל כו' כל"ח. וקשה למה נחלק זה לב' שבחים. אך זה עצמו מה שהמשיכו הקדושה לאותן הארצות הוא דבר גדול. כמ"ש מלך קשה ומדינה קשה כו' פי' שהמקומות עצמם היו מקום הסט"א ובנ"י המשיכום לנחלתם. וע"ז היו כל מסעות בנ"י להמשיך נחל נובע מקור הקדושה לכל המקומות. ובאמת ע"י שהם המשיכו הקדושה לאותן המקומות לכן נחלה לישראל וזכו המה להם. וכ"כ כח מעשיו הגיד כו' לתת להם נחלת גוים כי הקב"ה בעבור זה ברא כל ההתנגדות. כדי שעי"ז שבנ"י בעבודתם יבררו הקדושה בכל המקומות (ויזכו) [*יזכו] להיות שלהם והבן: