ציטוטים על אסתר ח:טז

ולכן חודש זה נקרא אב שההוא עתיד להיות אב לכל חדשים, מאחר שנעשו בו רבות רעות מוכרח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל חדשים על דרך מה שאמר הכתוב שמחנו כימות עיניתנו, גם נראה לי נקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל אל"ף בית אלף בינה ולכן שבטו יששכר, והנה נודע כי תוקף ימים רעים של חדש זה הוא בכניסתו בלבד שהם תשעה ימים שיש בהם רי"ו שעות כמנין גבורה וכמנין אריה, לכן מזל חודש זה הוא אריה תוציא מהם ד' שעות שהוא שליש אחרון של יום תשעה באב שאז נולד המשיח מושיען של ישראל נשאר רי"ב שעות ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחרבן בשביל שבזו תלמידי חכמים כמו שאמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא עד ביזו בה תלמידי חכמים, וידוע כי תלמיד חכם של ארץ ישראל נקרא "רבי" כמו שכתבו חז"ל כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל, ומאחר שביזו את רבי לכך לקו ברי"ב שעות קשות אלו של תשעה ימים הנזכרים, והנה אנחנו בוטחים כי רי"ב שעות רעות אלו יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר אור"ה שעולה רי"ב ויתקיים בימים אלו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון:

בפסוק ליהודים היתה אורה כו'. יובן עפ"י המדרש תהלים שדורש אור ישראל לאש זה מרדכי וקדושו ללהבה זו אסתר ע"ש סימן כ"ב. ולפי זה יתכן לפרש היתה על אסתר שעיקר הענין הי' לכלות זרע עמלק והיא להם אש וכליון. ולבני ישראל היתה אורה ושמחה. וכולל ג"כ כל המעשה שהי' הסתר וחושך ואח"כ נתהפך מאבל לשמחה. ונתברר כי כל המעשה והגזירה ליהודים היתה אורה. וממילא משתמע רק ליהודים אבל להם היה חושך וצרה ולכן כתיב היתה שנודע למפרע שהי' לטוב לישראל:

ליהודים היתה אורה זו תורה. נראה כי תורה אור. ואורה היא בחי' תורה שבע"פ. ולכן איתא הדר קבלוה בימי אחשורוש עפ"י מ"ש במדרש תנחומא פ' נח כי מה שהוצרך לכפות עליהם הר כגיגית היה על תורה שבע"פ. נמצא דעיקר הקבלה שבימי אחשורוש הוא תורה שבע"פ. וכבר כתבנו במ"א כי מגילה זו הוא החיבור של תורה שבכתב ובע"פ. שמאז התחילו כל תקנות אנשי כנה"ג. ולכן נקראת אגרת ונקראת ספר. ועתה נבאר באופן אחר מ"ש היתה אורה ושמחה. דאיתא במד' ויתן אל משה הה"ד לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. בנ"י עשו למטה החטא והקדוש ב"ה למעלה חיקק להם לוחות של חיים. דכתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם. ואמרו בפסיקתא יש לך הרב שרוצה ללמוד ואין התלמיד רוצה. ויש תלמיד רוצה כו'. ברם כאן פנים בפנים דיבר. פי' שהיו בני ישראל מוכנים אל התורה כמו שהי' הכנה מלמעלה ליתן להם התורה. ואחר החטא נפלנו מזו המדריגה רק משה רבינו נשאר בזה. כמ"ש ודיבר ה' אל משה פנים בפנים. אבל בני ישראל לא נשארו בזו המדריגה. ומ"מ נתן לנו הקב"ה במתנה התורה. ולכן כתיב ולנו בושת הפנים דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאיסתכולי באפי'. ובאמת כל זה גרם אותו הרשע עמלק ימ"ש. שע"ז כ' אין הכסא שלם עד שימחה שם עמלק. וכסא הוא בנ"י שהם כסא למלכות שמים. ולכן כשימחה עמלק כתיב ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות כו'. ולכן אחר מפלת המן היתה אורה זו תורה ושמחה. שקבלו התורה בבחי' פנים בפנים ובשמחה. היפוך בושת הפנים. ועל זה אומרים שכל קויך לא יבושו ולא יכלמו כו':