וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃
בית אהרן
ויהי ביום כלות משה להקים וגו'. איתא במדרש הה"ד צאינה וראינה בנות ציון. צאינה וכו' זה משה כו' בנות ציון אלו ישראל. בנים המצוינים במצות. במלך שלמה זה הקב"ה. בעטרה וכו'. שאל רשב"י את ר"י ב"ר יוסי כו'. מהו בעטרה שעטרה לו אמו. אמר לו משל למלך שהיה לו בת יחידה שהיה מחבבה ביותר לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר שמעי בת וראי. לא זז מחבבה עד שקראה אחותי שנאמר פתחי לי אחותי כו'. לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאומי וכו' א"ת ולאומי אלא ולאמי וכו' עמד רשב"י ונשקו על ראשו: עכ"ל המדרש
בית אהרן
ונוכל לומר. ויהי ביום כלות משה כתיב כלת ל' כלה כי משה היה בחינת משפיע לכל ישראל והוא נקרא מארי דביתא כמבואר. לכך נקראו ישראל כלת משה. לכך פתח המדרש בפסוק צאינה וראינה זה משה. בנות ציון אלו ישראל שהיו אז בבחי' בת. בחי' נמוכה מקבל מעליונה. במלך שלמה הוא בחי' אחותי שוה לו. בעטרה שעטרה לו אמו זו בחינה עליונה שנקראת אם. וע"ז מביא המשל והמ"י:
שפת אמת
ובפסיקתא לחנוכה ויהי ביום כלות משה כו' אכתוב לו רובי תורתי כו' יבואו היונים ויאמרו אנו ישראל כו' כמו זר נחשבו כו' ע"ש. דאיתא אסתר סוף כל הנסים והאיכא חנוכה ניתן לכתוב קאמינא. נמצא נס דחנוכה הי' בחי' תורה שבע"פ לבד. ואז הי' עיקר חכמי המשנה הקדמונים סוף אנשי כנה"ג. לכן קבעו להלל ולהודות כי לא ניתן לכתוב רק לספר פרסומי ניסא בפה. כי היונים אמרו לכתוב להם התורה יונית ורצו להתערב בחלקן של בנ"י. אבל באמת לבנ"י יש התקשרות אל התורה בעצמותם וזהו בחי' תורה שבע"פ. ובודאי הי' ליונים קצת חכמה ובזה הכח נתפרש התורה יונית. אבל גם זה הכח ניתן לבנ"י. וע"ז נותנין הלל והודאה. דכתיב יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם. זהו כמו תנאי כשיתבטלו לבני ישראל כמו שבנה כורש המקדש. אבל אח"כ שפרצו פרצות במקדש נדחו היונים לגמרי. וזכו בנ"י באותו ההארה שהי' נמצא ביפת. וע"ז דרשו חז"ל בפסוק עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ולכן יש להודות על זה עצמו שעמדה מלכות יון הרשעה עלינו ועי"ז נכנס לשון יון ג"כ בקדושה. וכתיב שקר החן והבל היופי אשה יראת ה'. היא כנס"י. היא תתהלל. כי החכמה שאינה לשם שמים היא הבל. וענין הלל והודאה הוא העדות על בנ"י שיש להם השתתפות ב' הבחי'. שהגם שהם מתרוממים יש בהם ההכנעה. וממעטין עצמם. וזה הלל והודאה. ולא יוכל להמצא זאת באומה אחרת כלל. ואפשר לכך קורין בחנוכה בנשיאים כי התנדבות הנשיאים הי' דבר גדול שכוונו בעצמם לרצון השי"ת לקרב פרטי הקרבנות זהב כסף וקרבנות וקטורת וכוונו לדעת המקום ב"ה. וזהו עדות שיש לבנ"י בעצמותם דביקות בהשי"ת ותורתו ואינו להם בחכמה בלבד. ולכן ניתן התורה שבע"פ לברר שיש להם חלק בתורה. ואם לאו כמו זר נחשבו. שהיונים שאמרו שיכולין לידע חכמת התורה והמה זרים אבל בנ"י יש להם דביקות בעצם התורה כנ"ל: