לָאֵ֗לֶּה תֵּחָלֵ֥ק הָאָ֛רֶץ בְּנַחֲלָ֖ה בְּמִסְפַּ֥ר שֵׁמֽוֹת׃
חנה אריאל
לאלה תחלק הארץ בנחלה. היינו לבאי הארץ כמו שפירשיז"ל. כדברי ר' יונתן בגמ' שאמר לבאי הארץ נתחלקה ומשונה נחלה זו מכל הנחלות שבתו' שכל הנחלות החיים יורשים את המתים. ונחלה זו המתים יורשים את החיים. (שני אחים. הא' הי' לו שלשה בנים. והב' בן א'. נטלו ד' חלקים בארץ. חזרה נחלתן אצל אבי אביהן. וזה הבן הא' נוטל ב' חלקים מנכסי אבי אביו. והג' בנים לא נטלו ג"כ רק שני חלקים). ומשמע דאיירי נמי אם השני אחים היו מיוצאי מצרים. א"כ למה חזרה הנחלה לאבי אביהן שהרי ליוצאי מצרים אמר ונתתי אותה מורשה. גם יש להעיר למה לא הזכיר בכאן גם הסדר ששותה נחלה זו לכל הנחלות. שהרי חזרו הבני בנים וירשו את אבי אביהן ידוע בע"ח שדור המדבר ודור שנכנסו לארץ הי' להם שני מדרי' חלוקות בענין השראת השכינה ונק' בל' הקבלה פרצוף דהמד"ב בשם לאה. ופרצוף דור באי הארץ בשם רחל ואעפ"כ רצה הקב"ה שיכנסו יוצאי מצרים לא"י. אך לפי שחטאו המרגלים בלה שדברו על א"י. והדור ההוא קבלו לה"ר לכן לא נכנסו הם לא"י. וכמ"ש ובאלה לא הי' איש כו'. ומשה ואהרן לא נכנסו לא"י כמ"ש יען לא האמנתם בי להקדישני במים לעיניהם שאמר להם ודברתם אל הסלע והם הכו כו'. ובזה י"ל למה נק' זה לנס גדול יותר מע"י הכאה:
שפת אמת
בפסוק לאלה תחלק הארץ כו'. ואיתא שהי' עפ"י גורל וברוה"ק כו'. והענין הוא דכתיב חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי. כי מתנת א"י העיקר בשורש העליון שיש לכל בנ"י חלק בשורש א"י למעלה ולמטה. ולכן המנין שהי' קודם כניסתם לארץ ישראל להעמיד כל אחד על שורשו כמו שהי' המנין מקודם. והיינו תורה שבכתב ושבע"פ. ובב' אלו יש לכל בנ"י חלק כמ"ש שיבנה ביהמ"ק ותן חלקנו בתורתך. ואיתא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דכ' ועמך כו' לעולם יירשו ארץ. והגם דפי' ארץ כפשוטו בא"י. מ"מ זה הוא הסימן שיש להם חלק לעוה"ב במה שזוכין בעוה"ז להתדבק בארץ ישראל שהוא השורש של נפשות בנ"י וכתוב ששם עלו שבטים כו' עדות לישראל שבעלייתן לביהמ"ק הי' עדות שיש להם דביקות בשורשם. וזהו השם שמעיד עליהם ועל יחוסם עי"ז שיכולין לעלות לביהמ"ק. וזה הי' השיר שלוים מזמרים בביהמ"ק על ט"ו מעלות והמה הט"ו מעלות מיצ"מ עד ובנה לנו בית הבחירה והמה ט"ו בחי' ודרכים להתקשר עד השורש [וי"ל שהם בכח הג' אבות וי"ב שבטי עליון כנ"ל]:
שפת אמת
בענין המנין לאלה תחלק הארץ. שיש לכל איש ישראל חלק מיוחד בא"י כמ"ש לעיל. וכן כתיב וישב כו' איש תחת גפנו כו' תאנתו. וזה הי' ענין הגורל שהכיר כל אחד מקום המיוחד לו כי נתינת א"י הי' בכלל ובפרט. ויתכן לפרש בזה מ"ש וכרות עמו הברית לתת כו' הוא בכלל. אח"כ לתת לזרעו הוא נתינה בפרט שנתן לכל א' חלק השייך לו. ובאמת זכו בנ"י בכח שהיו מיוחסים לכן הקדים מעשה פינחס תיקון הברית וגם שחתם שמו ית' עדות לישראל דכ' ועמך כולם צדיקים כו' יירשו ארץ. וכ"כ ואתה את בריתי תשמור כו'. כי בזכות הברית שהוא לשמור כל אחד מקום הראוי לו שלא להתערב במקום שאינו שייך לו. ולכן ירשו כל א' מקומו הראוי לו. ומצד זה הי' אהבה ביניהם וזכו לבנין ביהמ"ק. מכלל שחרב ביהמ"ק על ידי שנאת חנם משמע שמכח השלום שהי' בבנ"י שלא הי' בהם קנאה ושנאה שהכיר כל אחד מקום הראוי לו זכו לבנין ביהמ"ק: