וַיִּסְע֤וּ מֵֽרַעְמְסֵס֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן בַּחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן מִֽמָּחֳרַ֣ת הַפֶּ֗סַח יָצְא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּיָ֣ד רָמָ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־מִצְרָֽיִם׃
חנה אריאל
ויסעו מרעמסם בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון (הכפל דחדש הראשון מיותר. וגם שבפעם השני הוסיף לומר בחמשה עשר יום) ממחרת הפסח (והוסיף עוד סימן המובן מאליו) יצאו בנ"י ביד רמה לעיני כל מצרים (מה ענין זה לסיפור סדר הנסיעות והחניות) ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור (והנה זהו גמירת וסיום הספור דמצרים מקברים) ובאלהיהם עשה שפטים (אין לזה חבור כלל אל הקודם דאיירי במעשה מצרים וק"ל):