וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
בית אהרן
והיה ברכה. בך חותמין ולא בהם. פי' אתה הוא החותם של כל העולם. כי אמרתי עולם חסד יבנה כדאי' בזוה"ק בפ' ה' בקר תשמע קולי בקר. כי אע"פ שכ"א הכניס מדתו בעולם עד מרע"ה. אעפ"כ אברהם הוא החותם של העולם. כי הוא עיקר הבנין. וגם בו נכללו כל שבע המדות. ולכן כתיב כאן שבע ברכות נגד כל הז' מדות. והמ"י:
נועם אלימלך
ואעשך לגוי גדול כו׳ והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאור. ולכאורה יש לדקדק דאצל הברכה נאמר ואברכה כו׳ ואצל הקללה נאמר המלות בהיפך, והיה לו לומר ג"כ 'ואאור מקללך'?
שפת אמת
ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם כו' והיה ברכה בך חותמין. כי הג' אבות הם עמודים שכל בני ישראל עומדים עליהם כמ"ש במדרש אם חומה היא נבנה עלי'. ע"ש. דגם נח הי' צדיק לשעה בדורותיו. אבל מהאבות התחיל בנין חדש קבוע לעולם וכל מעשיהם היה בכללות כל בנ"י והניחו אלקות בנפשות בנ"י וכמ"ש בוחרים בדרכיהם ועי"ז עושין כמעשיהם ובך חותמין כי כחו של אאע"ה הוא חותם ברית מילה שחתם בבשרינו והוא יותר מכל האותות כמ"ש בטור ה' מילה שהוא דבוק בגופינו ממש. וע"ז נאמר שימני כחותם על לבך. חותם על זרועך הוא בחי' יצחק והוא התפילין דכ' וקשרתם שצריך קשירה בעקידת יצחק ידכה יד כהה עזה כמות אהבה כדכ' בזוה"ק כקשיא דפרישא דנפשי' מגופי' ע"י שחותם זה בבשרינו ממש הוא קשה כשאול קנאה דכ' ביצחק ויקנאו בו. רשפי' רשפי אש בחי' בית יעקב אש. שלהבת הוא יוסף עם השבטים. וכל אלה הניחו אותות ורשימות בנפשות בנ"י לדורות לכן נקראו אבות. והקדים הכ' לך לך כו'. שגם זה הניח אאע"ה לדורות בבנ"י כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר. וכפי מה שמקוים זה בכלל ובפרט בכל א' שמרחק עצמו מגשמיות כך זוכה לכחות אלו אלקי אברהם יצחק יעקב. וזה היה מתקיים בשלש רגלים שנמשכו בנ"י אחריו ית' וחל עליהם אלקות הנ"ל. וכ' אשר אראך שזוכין עי"ז לראות פני ה'. וכן הוא בש"ק מעין זה ע"י ששובתין ממלאכות זוכין להארה עליונה מעין עוה"ב. ולכן הם הג' סעודות נגד הג' אבות ונקראו סעודתא דמהימנותא כי ע"י האמונה הנ"ל שמבטלין כל המעשים והוא בחי' לך לך. מתקיים ואעשך כו' בחי' אלקות מהג' אבות: