וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה חֲל֥וֹם פַּרְעֹ֖ה אֶחָ֣ד ה֑וּא אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הִגִּ֥יד לְפַרְעֹֽה׃
שפת אמת
חלום פרעה שנא' בתורה וגם כתיב חלום אחד הוא. נראה שיש ללמוד ממנו לעבודתו ית' שהוא ממקום האחדות והפנימיות. וי"ל שמרמז כי גם ימי הרעב הוא רק ע"י הסתרת ימי הטבע בהם כמ"ש ששת ימי המעשה יהי' סגור כו' ומכוסה בקליפות והסתרות שהם ימי הרעב ומזה נעשה הרעב. וז"ש ביוסף ויפתח כו' אשר בהם. בהם דייקא. שנמצאת הקדושה בהסתר בהם למי שיכול לפתוח. והוא בחי' יוסף גם בחי' שבת דכתיב ביום השבת יפתח. והיינו התקשרות הכל בנקודה העקריות. וי"ל שנקרא יוסף ע"ש שהכל רק תוספות על העיקר כי לעולם לא נשכח ממנו היניקה מהעיקר כנ"ל:
נועם אלימלך
ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה כו׳, את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה, שבע פרות הטובות כו׳, ושבע שבלים הרקות כו׳, הוא הדבר אשר דברתי כו׳, אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ויש לדקדק מפני מה בשבע שבלים הרעות אמר יוסף לפרעה "יהיו שבע שני רעב" ובשבע שבלים הטובות לא אמר "יהיו שני השובע". ועוד "הוא הדבר כו׳" הוא מיותר, כי כבר אמר לו "אשר כו׳ הגיד לפרעה". ועוד הוא הדבר כו׳ הוי ליה למכתב אחר "הנה שבע שנים באות שבע גדול כו׳".
נועם אלימלך
וזה שאמר "אשר כו׳ הגיד לפרעה", ר"ל דברים רעים וקשים כגידים זה שייך לפרעה, "הגיד" לשון גידים, דהיינו "שבע שבלים הרקות יהיו שבע שני רעב הוא הדבר כו׳", מיעוט "הוא" ר"ל זה לבד אשר האלקים עושה הראה את פרעה, אבל הטובות בלתי אפשרי שיבוא ע"י אדם רע, ולכן בשבלים הרקות אמר לו "יהיו שני הרעב", ו"הוא הדבר" כנ"ל, אבל בשבלים הטובות לא אמר לו יהיו שני השבע, רק אמר "הנה שבע שנים באות שבע גדול", אבל לא על ידך כי אם על ידי.