כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ׃
שפת אמת
בפסוק כל הנפש כו' נפש שבעים. פי' רש"י שהיו עובדין לאל אחד כתיב נפש. וענין זה הי' שורש והכנה להגאולה שעיקר הגלות הוא הפיזור כמ"ש מפוזר ומפורד. אבל בנ"י מתקשרין בנפש אחת אפילו בגלות כמ"ש עם אחד מפוזר כו'. וזה האחדות הוא מצד אלקות שהגם שכל נפש יש לו רצון אחר ולכן נתפרש כל נפש בפ"ע. אבל בנ"י שכל נפשם ורצונם לעבודת הבורא וזה הרצון עולה על כל שאר הרצונות. כמ"ש בכל לבבך. נפשך. א"כ זה הרצון שוה בכל נפשות בני ישראל ובזה הם נעשין נפש אחד. וזה עצמו שא"ל הקב"ה אנכי ארד עמך אנכי דעשרת הדברות אנכי ה' אלקיך שיהי' בהם קבלת מלכות שמים גם בגלות וממילא יהי' אחדות אחד. וגם עתה זה מפתח הגאולה אם יקבלו עומ"ש בק"ש בכל יום כראוי נעשין אחד ומוכנים לגאולה. וגם זה נרמז במשנה בטל רצונך מפני רצונו היינו בכלל ישראל שיבטלו רצונם לרצונו ועי"ז יבטל רצון אחרים שיגאלו מן המלכיות ומן הסט"א ע"י שיהיו נעשין נפש אחת כמ"ש:
בית אהרן
כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' ששים ושש. ששים לאתערותא דיעקב. ושש לאתערותא דיוסף ואח"כ כתיב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים כי זהו שלימות הכל: