וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֥י הָאֵ֖ל אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ מֵרְדָ֣ה מִצְרַ֔יְמָה כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִֽׂימְךָ֥ שָֽׁם׃
שפת אמת
בפסוק אל תירא מרדה מצרימה כו' לגוי גדול אשימך שם. באברהם כתיב ואעשך לגוי גדול. ואיתא שם במדרש אשימך אין כתיב רק כו' בריה חדשה ע"ש. והענין כי המתנה שהנחיל השי"ת לאבותינו הנקודה מכלל ישראל ניתן לאברהם. ויעקב שירד למצרים הי' התישבות הנקודה לחלוק לכל פרט איש ישראל. וזה נק' אשימך לשון סידור כמו ושמו כו' איש איש על עבודתו. וזה הסידור להיות מוצא כל אחד את מקומו זה צריך בירור ע"י הגלות מצרים. וז"ש אשימך שם. וכ"כ במתי מעט כו' ירדו כו' שמך ה' ככוכבי השמים. אנכי ארד עמך הוא שהראה לו הקב"ה כי הנהגת מלכותו ית' יהיה נשלם ע"י גלות מצרים כי ארד לשון וירד מים עד ים שע"י שירדו בנ"י למצרים לכן ירדה השכינה ונעשה להם נסים ונפלאות בשינוי הטבע ונתברר אלקותו ית' בעולם. וז"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ובאמת אנכי רמז לתורה ועשרת הדברות שמתחילין אנכי. והרמז שכל גלות מצרים והגאולה הכל תורה שנעשה מכל זה פרשיות בתורה. וזה חזק את יעקב ובניו שירדו למצרים לשם שמים שלא היה שעבוד הגוף בלבד רק סדר מיוחד וישועה לכל הדורות. ז"ש אנכי ארד ואנכי אעלך שיהי' הכל תורה וכ"כ בפ' שמות כשאמר משה רע"ה מי אנכי כו' השיבו הקב"ה בהוציאך כו' תעבדון את האלקים פי' אנכי הוא קבלת התורה כמ"ש שם:
שפת אמת
בפסוק אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. דידוע ד' מדריגות שיש בבני ישראל אבות וי"ב שבטים וע' נפש וס' ריבוא כמ"ש בדברי קדשו של אמו"ז ז"ל. כי הנה כל מה שיורדין במדריגה מתרבה ביותר כמ"ש בס' הישר לר"ת ז"ל. ויתכן כי הם בחי' נר"נ. ולכן כתיב בע' נפש ירדו. שבחי' ע' הם בנפש. ובבחי' הגוף נתרבו לס' ריבוא. וכן רמז לו הקב"ה והי' זרעך כעפר הארץ ודרשו חז"ל עשוין לדוש ע"ש. וכן כתיב כאשר יענו כו' כן ירבה כו'. והי' ההבטחה כי הגם שיתפשטו יהי' להם אחיזה בשורש האחדות שזה עיקר כחן של בנ"י כמ"ש במ"א פי' עם אחד מפוזר ומפורד כו'. אנכי ארד עמך כו' ואנכי אעלך כו'. רמז כשמקבלין הגלות לשם שמים היינו אנכי ארד עמך כו' ממילא הוא הכנה לגאולה כמ"ש ואנכי אעלך. ובמד' על מנת ויוסף ישית ידו. פי' אמו"ז ז"ל כי העיקר תלוי בשמירת הברית מדתו של יוסף הצדיק אז אנכי ארד עמך. וכן הוא הבטחה לעולם כו'. וכזה מפורש בקרא כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך כו' ולא יראה בך ערות דבר. הוא ויוסף ישית ידו על עיניך. וראיית העין הוא בלב כמ"ש לא יראה בך. ואז השי"ת עמנו בגלות וזה מפתח להגאולה:
שפת אמת
בפסוק אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך כו' אנכי ארד כו'. כי בני ישראל זכו לכל המתנות ע"י היסורים כדאיתא במד' שמות. וב' המדריגות שנאמר מי גוי גדול כו' קרובים כו' בכל קראינו כו'. ומי גוי גדול אשר לו חוקים כו'. הוא בחי' תורה ותפלה ולכן הוצרך מקודם להיות במצרים ועל הים. ולצורך בניו אחריו כדי שיזכו להיות גוי גדול חייבו המקום ב"ה לירד למצרים. ואמר אנכי ארד. כאשר השכינה הקדושה ירדה למצרים בעבור בנ"י כמ"ש גלו למצרים שכינה עמהם וכן לבבל כו'. כמו כן וכש"כ שצריכים הצדיקים לירד עם כלל ישראל בגלות. ובמד' גם עלה לרבות צדיקים אחרים. היינו הצדיקים שמכניסים עצמן לגלות עבור כללות ישראל כיעקב אבינו ע"ה: