ציטוטים על דניאל ו:טז

ותוסף. ויושט. ותאמ׳. ויאמר. ואתם. הנה עתה אסתר השתדלה להתחנן למלך להשיב ספרי האף והחימה שאם לא ח״ו תתקיים הגזירה וקודם שאלה לבד בבכי ותחנוני׳ כמש״ה להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודי׳ והוא ההריגה וההשמדה אשר בדא מלבו כמ״ש ואח׳ שראתה שהמלך הושיט את שרביט הזהב לה כדי להקימ׳ מעל רגליו מיד עמדה לפניו וידעה שעת רצון הוא אמרה אם על המלך טוב ואם מצאתי חן בעיניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו הרבתה לדבר למלך והוא כדי שישיב כל הספרי׳ אשר שלח המן אפי׳ מה שכת׳ לאבדם ונתנה טוב טעם לתחינתה כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וכו׳ כי הצרה המגעת לעמי ומולדתי כאילו תבא אלי וכל זה אם כשר הדבר לפניך והנה המלך בשמעו את רנתה נהפכו רחמיו עליה ועל היהודים ואמר לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי כי שם היה עדין הנה נשאר לכם פליטה במה שאני לא כתבתי באגרות ראשונות בלתי גלוי לכל העמים להיות עתידים סתם כמש״ל והמן הוא שזייף וכתב דברים אשר לא כן אשר על זה נתתי את ביתו לאסתר המלכה ואותו תלו על העץ אפילו שהיה לו כ״כ ממשלה יען אשר שלח ידו ביהודים ואתם כתבו על היהודים וכו׳ והנה מרדכי ואסתר המציאו הכתב כזה והוא שהמלך גוזר שדברו ומאמרו הא׳ אחור לא ישוב ריקם (דניאל ו טז) די דת לפרס ומדי וכו׳ והספרים האלו להודיעם שכוונתו כמו שכתב להיות עתידים לא היה כמו שכתב המן שהעמים יעשו ביהודים כרצונם ח״ו ונהפוך הוא שהיהודים יעשו בעמים כרצונם בעבור רצון המלכה שהיא מזרע היהודים והראיה שהיו הכתבים ששלח המן בלתי ידיעת המלך כי כשידע המלך שהמן פירש כתב המלך הפך גזרתו אפילו שהיה שר וגדול כנודע ותלה אותו ואת בניו על העץ ואת ביתו נתן לאסתר המלכה והכל בשביל שהפך את גזרת המלך והמלך לא חשש לעשות כדבר הזה על שינצלו היהודים מאויביהם שבאופן אחר לא היה הצלה ולזה אמר להם ואתם כתבו כטוב בעיניכם יר׳ כל מה שיראה לכם טוב שיהיה להצלתכם כי איני חושש להריגת כמה אלפי אנשים כדי שתנצלו אתם והראיה שהרי המן שגדלתיו ורוממתיו על כל השרים על אשר שלח ידו ביהודים צויתי לתלות אותו ואת בניו בעון אביהם המרצח על העץ וביתו נתתי לאסתר המלכה אם כן עאכ״ו שהן גוים כמר מדלי וכאין וכאפס נחשבו לי לעומת הצלתכם:

ויאמר מרדכי. כי אם. הנה מרדכי שנס מתניו להיות מהיר במלאכתו ומיד באותה העת רצה שתלך אסתר למלך כי אחר דבת דינא בטל דינא כי אסתר רצונה להתעכב עד שלשים יום לפי שידוע הוא כי דת לפרס ומדי דלא להשנאה (דניאל ו טז) ותיהרג ואחר כך מי הוא אשר יתחנן אל המלך על ישראל שלא יעכב המן על ידו וישראל עד תקופת השנה היה להם שהות ומרדכי השיב לה כי אין ראוי שתתרשל בעת הזאת באומרה כי עדין יש שהות ביום ותהיה כמחריש עד שיעברו השלשים יום בשביל סכנת נפשה ז״ש אל תדמי בנפשך שהוא לשון חרישה מלשון דום לה׳ וכו׳ כלומר לא תחרישי בעת הזאת בעבור הצלת נפשך להמלט אותה מלבא עתה אל המלך ותהיה יקרה נפשך מכל היהודים.

כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וכו׳ יר׳ הדבר הזה צריך בחומו להתחנן למלך שאם יתקרר הענין לא יהיה ח״ו אחר כך תקוה להפוך את ספרי המן אשר שלח כי אפי׳ שיכתוב המלך שכוונתו לא היה מה שכתב המן לא יקבלו עליהם (דניאל ו טז) כי דת לפרס ומדי וכו׳ ואחר שהמלך איחר עד עתה ודאי שהואיל ולא מיחה כנר׳ שהוא צוה להמן לכתוב ככל אשר צוה המן וסבר וקביל לכך נצרך מיד השתדלות נמרץ להפוך הדברים מיד ומה גם עתה במה שהשי״ת הפילו בשחת אשר כרה ותלו אותו ואת בניו על העץ כי כולם יאמינו שעל אשר בדא מלבו דברים אשר לא צוה המלך ולא עלה על לבו הכהו נפש כמ״ש במקומו בע״ה לכן אמר לה אם לא תלכי את בעת הזאת תדעי שהשי״ת ממקום אחר ישלח שלוחיו כי לא כלו רחמיו ואת תקבלי עונש כמש״ה ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת וכו׳ ר״ל אם בעבור עת צרה כזאת הקב״ה זכה אותך למלוכה לשתהיה סיבה שימלט עמו על ידך ואם כן תוכלי ללכת בלי שום פחד כי מי שהרים אותך מן העפר למלוכה הוא ודאי יצילך שלכך המליכוך מן השמים: