ציטוטים על ויקרא כג:טו

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה. י"ל במה שקורא ליו"ט ש"פ בשם שבת דוקא. וגם למה הזכיר ב' סימנים ממחרת השבת ויום הביאכם. וגם י"ל לשון וספרתם לכם שפי' לעצמכם וכמ"ש בסדר הספי' צויתנו לספור ספה"ע כדי לטהרנו וכו' ויש להתבונן בזה איך הוא ענין הטהרה מזוהמא ע"י הספי'. ואם כספירת הזבה דכתי' וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. היינו אחר מ"ב ואם טהרה מזובה וסופרת לעצמה שיעברו עליה ז' ימי טהרה כמו היום הראשון שטהרה מזובה. אבל כאן צריך להבין מה נתחדש במחרת השבת וביום הביאכם את העומר שצריך לספור כמה ימים הם במדרי' זו. ועוד צ"ל דא"כ למה ספה"ע הוא מ"ע בכלל רמ"ח מ"ע שהן אברין דמלכא ב"ה. וגם אי' בספרים לומר לשיקובהו"ש במצות ספה"ע:

"וספרתם לכם ממחרת השבת" מלשון ספיר המאיר, דהיינו שתאיר קדושתכם ותשפיעו אור ושפע למעלה בעולמות עליונים, וזהו "ממחרת השבת" כנ"ל שתעלו הדיבור, "שבע שבתות תמימות תהיינה" פי׳ שתתקן כל שבעים שנה אשר אתה חי, "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה" ר"ל אף אם יהיה עת שלא תהיו כ"כ במדריגה עליונה, כ"א למטה במושבותיכם, גם אז "תביאו לחם" יהיה יכולת בידכם להמשיך השפעות, "תנופה" עי"ז תנשאו למעלה למדריגתכם, "שתים" פי' ע"י שתי מדריגות אהבה ויראה, "שני עשרונים" היינו שכל אחד יהיה כלול משניהם, שעם היראה תהיה האהבה ועם אהבה תהיה היראה, "סולת תהיינה" ר"ל שכל מעשיכם יהיה נקי כסולת בקדושה וטהרה, "חמץ תיאפנה" פי׳ בכל זאת לא תחזיק עצמך לכלום, רק שתמצא בעצמך תמיד חסרונות תערובות חמץ, ותהיה תמיד בתשובה, "ביכורים לה׳" דכ"ף בקו"ף מתחלף באותיות גיכ"ק, זה הוא הדרך שצריך האדם לבקר בתחילה ולדרוש היטב שיהיו לה׳ לשמו הגדול, אמן כי"ר.

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה כו'. אמר וספרתם ל' ספיר. פי' שתאירו ותזהירו את הלכ"ם. העצמיות שלכם. ממחרת השבת. ע"י הארת השבת או יו"ט. מיום הביאכם את עומר התנופה. עומר הוא עשירית האיפה. ל' איפה איה פ"ה וכן תנופ"ה תנ"ו פ"ה. והרמז הוא כי הכל בא לתקן בחי' פה. כל העובדות והדיבורים והמחשבות להעלותם למעלה ולהאירם. ועמ"ר בגימטריא י"ש. כל ישראל י"ש להם חלק לעוה"ב. הי"ש הוא להם חלק לעוה"ב. ומהו הי"ש. כל מה שיש בעולם שצריך להכניס בהם העבדות ולהעלותם למקומם הרמתה. ואמר בשם אביו נבג"מ. נחלה לישראל עבדו. היינו נחלה לישראל העבדות. וי"ש הוא ר"ת י"ראת ש"מם. וזהו להנחיל אוהבי י"ש. היינו העובדים בבחינת אהבה להנחיל אותם הי"ש. ואוצרותיהם אמלא. כי הי"ש הוא אוצר טוב להחזיק בו כל טוב וכמאמרם ז"ל משל לאחד שהיה לו כור חטים כו' א"ל יש לך כלי להחזיק אותם כו' ואם לאו כו'. כך והיה אמונת עתיך כו' יראת י"י הוא אוצרו. ולכך כתיב ואוצרותיהם אמלא ל' רבים שני בחינות אוצר. הא' להחזיק בו כל העובדות והדיבורים והמחשבות שלו ולהעלותם למעלה למעלה. והב' הוא אוצר טוב. להחזיק בו את כל ההשפעות וברכות וטובות וישועות ונחמות מלמעלה למטה הכל הוא ע"י הי"ש הוא הנפת העמ"ר. והעמר עשירית האיפה. העשירי הוא קודש בכל מקום. ועוד כי עשירי הוא יו"ד. והיו"ד הוא קדוש. שאעפ"י שאין בו שום התחלקות כי הוא נקודה. בו נכלל הכל כדכתיב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. אני ראשון ביו"ד שלמעלה מן האל"ף ?. ואני אחרון ביו"ד שלמטה מן האל"ף ?. ומבלעדי אין אלקים. הוא הוא"ו שבאמצע האל"ף ? המתחלק לשניהם. ועוד אני ראשון הוא האל"ף. ואני אחרון הוא התי"ו. ומבלעדי אין אלקים הוא המ"ם שבאמצע הא"ב. נמצא כי הכל הוא הי"ש והקב"ה ברא העולם י"ש מאי"ן כי מאי"ן המוחלט ברא כל דבר שיש בעולם. ואנו צריכין לעשות אי"ן מי"ש כי עיקר העבודה לעשות מכל י"ש שבעולם בחינת אי"ן. כי א"א לברר וללבן ולהאיר א"ע והעובדות והמחשבות שיוכלו לעלות למעלה כ"א לעשות מכל הגשמיות אי"ן ולנתק א"ע מכל דבר רע. כי העולמות העליונים אין סובלים דבר גשמי אפילו כגרגיר חרדל. וע"י מה יוכלו להניף את העומר כנ"ל ע"י שבע שבתות תמימות תהינה שיראה שיהיו כל השבע שבתות תמימות שיתקן כל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו בכל הבחינות. שכל יום מימי הספירה אינו דומה לחבירו. עד ממחרת השבת השביעית תספר"ו וגו' ר"ל תאירו ותזהירו החמשים ואז יוכל להכין את עצמו לקבלת התורה: