עַתָּה֙ תִּתְגֹּדְדִ֣י בַת־גְּד֔וּד מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַֽל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
תורה תמימה
לא תתגדדו. תניא, לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות, כגון ב"ד אחד בעיר אחת, פלגא מורים כדברי בית שמאי ופלגא כדברי בית הלל דאע"פ שבדרשה הקודמת כבר דריש הלשון לא תתגודדו מלשון חבורה אך כאן דריש מדכתיב זה הלשון בהתפעל ומצינו בלשון זה שני המובנים, כמו (מלכים א י״ח:כ״ח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות, וגם (ירמיהו ה׳:ז׳) ובית זונה יתגודדו, ובמיכה ד' עתה תתגודדי בת גדוד ולכן דרשינן שני הענינים. ויש לכוון כונה זו בפלפול הגמרא בזה, אלא שבאו שם הדברים בסגנון אחר.
והנה בדרשה הקודמת מבואר דלא תתגודדו הוא החובל בעצמו מחמת צערו על המת, יעו"ש. וקיי"ל דלוקין עליו, והכ"מ פ' י"ב הי"ד מעבודת כוכבים הקשה האיך לוקין על זה והא הוי לאו שבכללות שכולל גם לאו דלא תעשו אגודות, כמבואר בדרשה שלפנינו, יעו"ש. ותמה אני שלא הביא מש"כ הרמב"ם בסה"מ מל"ת מ"ה דעיקר קרא אתא לענין שריטה וחבורה, והדרשה לא תעשו אגודות אגודות היא רק ע"ד רמז ואסמכתא, יעו"ש, וא"כ פשוט הדבר דלא שייך לומר שהוא לאו שבכללות מחמת זה, וע"ע באות הבא. .
(יבמות י"ד א')
והנה בדרשה הקודמת מבואר דלא תתגודדו הוא החובל בעצמו מחמת צערו על המת, יעו"ש. וקיי"ל דלוקין עליו, והכ"מ פ' י"ב הי"ד מעבודת כוכבים הקשה האיך לוקין על זה והא הוי לאו שבכללות שכולל גם לאו דלא תעשו אגודות, כמבואר בדרשה שלפנינו, יעו"ש. ותמה אני שלא הביא מש"כ הרמב"ם בסה"מ מל"ת מ"ה דעיקר קרא אתא לענין שריטה וחבורה, והדרשה לא תעשו אגודות אגודות היא רק ע"ד רמז ואסמכתא, יעו"ש, וא"כ פשוט הדבר דלא שייך לומר שהוא לאו שבכללות מחמת זה, וע"ע באות הבא. .
(יבמות י"ד א')