ציטוטים על משלי ל:ה

במדרש זאת החיה אשר תאכלו כל אמרת אלוה צרופה כו' ניתנה תורה לצרף את הבריות כו'. כי בוודאי האדם צריך לחבר ולקרב כל הנבראים בשורש עליון. כי יש דצח"מ. וצומח נצמח מעפר ודומם. וחי ניזון ע"י צומח. ובע"ח מזין למדבר. והנה בנ"י נבחרו מהמדברים ולכן צריך להיות ג"כ מיוחד מיני ב"ח בפרט אל בנ"י שהם מיוחדין וע"י אכילת איש הישראלי שע"י זה מוסיף כח בעבודת הבורא ית'. עי"ז צריך לקרב ולהעלות כל מיני הדצח"מ להשי"ת. וזה אמרת אלוה צרופה להיות כל מה שנברא בעשרה מאמרות נעשה צירוף א' כלי מיוחדת להבטל להשי"ת. והתורה מורה דרך איך לקרב כל הבריאה וז"ש שניתנה לצרף הבריות:

בפסוק וידבר כו' לאמר אליהם. ובמד' אמרת אלוה צרופה כו'. כי השי"ת נתן המצות לבנ"י כדי לחבר כל המעשים אל השורש. וז"ש לצרף בהם את הבריות. והנה כל המאכלים הם לפי האוכל. כי הצומח מזין לבע"ח. והבע"ח להמדבר. וזה נעשה במאמר הנה נתתי כו' ע"ש בס' קול שמחה בפ' בראשית דפח"ח. ועתה שנבחרו בנ"י ממילא ניתן להם מאכל מיוחד. לכן כתיב לאמר כי הי' שינוי בהטבע להיות מינים אלו מיוחדים להם למאכל. דכ' עיני כל כו' ואתה נותן להם כו' אכלם בעתו. פי' כפי השייך לכל אחד. ולכן נשתנה המאכל כפי מדריגת האוכל. ובאמת זה מתקיים תמיד כפי מה שמקיים אדם הרישא להיות מצפה ומיחל לאביו שבשמים להזמין לו השייך לו. כך אתה נותן כו' אכלם בעתו. ומ"מ נאמרה פרשה זו אחר החטא והמשכן כנראה שקודם החטא הי' אפשר לתקן כל המינים כמו שיהיה לעתיד. רק עתה יש דברים שא"י לתקנם לכן נאסרו עתה ויש להם עלי' ע"י הפרישה שאין אוכלין אותם. לכן יתתקנו אח"כ כדכ' במד' לא תאכלו כדי שתאכלום לעתיד. כמ"ש במ"א פי' החי' אשר לא תאכל כמו שמקבלין שכר על הדרישה כך על הפרישה. ולכן כ' זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה כו'. פי' שבאכילת אלו המינים ימשך חיות לכל המינים. כדכ' במד' על פסוק ואבדיל אתכם מן העמים אלו הי' מבדיל האומות לא הי' להם תקומה רק בירר אותנו מהם. כן הכא זאת כו' אשר תאכלו מכל הבהמה כו'. וכ' והתקדשתם והייתם קדושים כו' אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. פי' שביצ"מ נתברר זאת. כי ע"י התקדשות מעוה"ז ולגבור נגד הרשעים והסט"א. ע"י זה זוכין בעוה"ז להמשיך קדושה. כאשר דרשו חז"ל אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו מלמעלה הרבה. והטעם שמעט קדושה בעוה"ז חביב לפניו מהרבה למעלה. וע"ז העדות שכביכול הטריח הבורא ית' להוציאנו ממצרים לקדשנו אליו בעבור כי מציאות קדושה בעוה"ז חביב לפניו ביותר כי העליונים בעצם הם קדושים ואנחנו ע"י התרחקות מהבלי עולם זוכין לקדושה. והתקדשתם הוא לשון נפעל שא"י ליקח הקדושה בידים רק לגרום המשכת הקדושה בכח פרישות מעוה"ז:

עוד במד' כל אמרת אלוה צרופה כו'. דכ' זאת החי' אשר תאכלו מכל הבהמה. ומקשין דפתח בחי' ומסיים בבהמה. ורש"י רמז תי' לזה שישראל דבקים בחיים והראה להם השי"ת אותן המינים שנמצא בהם החיות ושיכולין להוציא מהם הנקודה חיות. הגם כי השי"ת נותן חיות בכל המינים אבל מינים האסורים א"א להוציא מהם החיות שנדבק בגשמיות יותר מדאי רק לעתיד שיהי' בירור גמור. וע"י שבנ"י דבקים בחיים אין רשאין לאכול אלה המינים שא"י להוציא החיות מהם. וז"ש להבדיל כו' ובין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל. פי' שא"י לאכול ולהוציא החיות מהם כנ"ל. ואיתא במד' מפיו דעת ותבונה משל למלך כשבא בנו נותן לו מאכל מתוך פיו ע"ש במדרש תשא. והנמשל הוא כי השי"ת רוצה שלא יאכלו בנ"י רק מאלה המינים שיש להקב"ה כביכול חלק בהם כמ"ש. וזה הוא סימן הדעת מה שיודעין להבדיל בין המינים הנאכלין. כמ"ש חז"ל אם אין דעת הבדלה מנין. ובאמת בכל דבר יש נקודה חיות. וגם לאומות יש לכל אחד במדה כמ"ש עמד וימודד. אבל לבנ"י ניתן כל התורה והוא שנקראו בנ"י השולמית כמ"ש יברך את עמו בשלום. וז"ש כל אמרת אלוה צרופה שבנ"י זכו לתרי"ג מצות שהוא תיקון כל הקומה רמ"ח ושס"ה. וכשזוכין אל השלימות אז מגן הוא. דקשה דהול"ל מגן הם דקאי על כל המצות. אבל המכוון הוא שזה המלבוש שזכו בנ"י ע"י כל אמרת אלוה שהם תרי"ג מצות זה המלבוש הוא מגן: