וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃
בית אהרן
ראו קרא י"י בשם בצלאל. איתא במדרש. זש"ה טוב שם משמן טוב מה שמן טוב צף על פני המים למעלה כך שם טוב. ד"א שם טוב עולה שנאמר ואגדלה שמך. ושמן טוב יורד שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו'. עכ"ל:
בית אהרן
וזש"ה ראו קרא י"י בשם בצלאל וגו'. היינו כל המדות ממטה למעלה עד למטה יהוד"ה. כי כולם מקבלים משם הויה ב"ה. וזהו ראו קרא י"י בשם. כי ידוע שהעיקר הוא וידעת היום והשבות אל לבבך כי י"י הוא האלקים. וכמ"כ כתיב ביעקב והיה י"י לי לאלקים. וכן אמר דהע"ה אני אל אלקים אקרא וי"י יושיעני. וכמ"כ ערב ובוקר וצהרים אשיחה. במשה רבינו כתיב ומשה עלה אל האלקים ואח"כ ויקרא אליו י"י כי זהו עיקר עבודה של איש ישראל לידע שאין שום שינוי ח"ו רק כולא חד. וצריך לאכללא שמאלא בימינא יראה ואהבה. רק תחילת העבודה צריך להתחיל מן היראה עד שיבא לאהבה האמיתית. וזהו ומשה עלה אל האלקים. שהתחיל מן היראה וכמו שדברנו כבר מזה. והשי"ת כשמשפיע טובו וחסדו לזה העולם מתחיל מן האהבה. וכמו שאמרנו כבר על המדרש. מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. והנה הוא תמוה מאוד. הלא רצונו יתברך רק להיטיב לברואיו. ועוד וכי שייך ח"ו אצל הקב"ה שינוי רצון. רק הפי' הוא כך כי רצונו הטהור הי' שיהיה רק טוב ושיתנהג זה העולם בטובו וחסדו הגדול אפילו ע"י מדה"ד. היינו שמדה"ד יסכים ג"כ לטוב. רק שראה שאין העולם מתקיים כי קלקלו הדורות. לזה הוכרח לשתף מדה"ר בכדי שלא יקטרג מדה"ד: