אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הוָה כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹא־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃
בית אהרן
ארוממך י"י כי דליתני וכו'. וכתיב אודך כי עניתני וכבר אמרתי ע"ז שיש בזה כמה פירושים. עניתנ"י. הוא ל' עינוי ויסורין וגם הוא ל' עוני. וגם הוא ל' עניו. כי כאשר האדם מבקש מהשי"ת מיסורים ח"ו ומעניות ויודע בעצמו שאין בידו כלום רק מבקש מהקב"ה מתנת חנם כמ"ש דהמע"ה כי יחיד ועני אני. אזי עונה לו הקב"ה בכל קראנו אליו. וזהו הפי' שאמר דוד ארוממך י"י. אנכי ארומם אותך. כי ע"י העובדות ומעש"ט שעושה האדם בזה העולם מתרומם כבודו של הקב"ה מטעם. כי דליתני. יש בזה ג"כ שלשה פירושים. היינו ל' דלו"ת ועניות דלית לי' מגרמי' כלום. כי יודע אנכי שאין בי דבר. ולא עוד אלא שדל"ת מפסיק בינינו כמו שמפסיק הדלת בין חדר לחדר. וגם דליתנ"י הוא ל' עליה ג"כ. וזהו הנפקא מיני' בין דלת לכותל. כשמפסיק איזה כותל אזי בלתי אפשר לילך מחדר לחדר אבל כשהמפסיק הוא רק דלת אזי באפשרי לפתוח ע"י מפתח ואם אין לו מפתח שלו יכול לפתוח ע"י מפתח אחר. ואם אין לו שום מפתח באין ברירה יכול לפתוח עם מסמר של ברזל שקורין צווא"ק. וכפי שאמר הרב הצדיק מקארלין זצוקל"ה לאיש אחד אין לי שום מפתח לפתוח אותך. והשיב לו פתחו אותי הגם בצווא"ק. ושיבח את האיש בזה למאוד. עכ"פ הדלת בקל יכולים לפתוח. וכשפותח הדלת ונכנס בו אזי יכול לילך מדרגא לדרגא עד שישיג כל טוב הגנוז ולהשפיע ע"י לזה העולם חיות הבורא ב"ה. ובזה מתרומם כבודו של הקב"ה. ולזה אנו אומרים מזמור ארוממך בחנוכה. ויכול להיות שזהו הפי' משפיל גאים עדי ארץ. היינו נ"ח כידוע שמצותה הוא למטה מי' טפחים. בכדי ומגביה שפלים עדי מרום. שיוגבהו כל הניה"ק מזה העולם השכל עדי מרום:
בית אהרן
ארוממך י"י כי דליתני. ולא שמחת אויבי לי. דליתני הוא לשון דלו"ת ועניות. ולשון התרוממות מלשון דלה דלה כי אי אפשר להתרומם אם לא כשהוא בתכלית השפלות. שבשפלנו זכר לנו. מי שהוא טועם מעט חיות הוא שפל רוח. ושפל רוח יתמוך כבוד. מי שטועם כבוד י"י. ואין כבוד אלא תורה. מי שיש לו כבוד התורה הוא שפל רוח אז מיא איז ארום בידארף מען זיין אויף גיהויבין. אז מיא איז אויף גיהויבין בידארף מען זיין ארים. י"י אלקי שועתי אליך ותרפאני. וכתיב והי' טרם יקראו ואני אענה. אמר בשם הרב הק' ממעזיבוז זצוק"ל. י"י אלקי שועתי אליך. שועתי רק אליך. לא בקשתי ממך שתרפאני רק כל שועתי הי' שאהי' אליך. ותרפאני אתה בעצמך. ועבור זה ארוממך וגומר. אליך י"י אקרא. היינו כשאני קרוב לי"י שהוא לנוכח לי אקרא רק אקרא בלבד. והוא עונה. ואל י"י. אבל כשאני רחוק מי"י. אזי אתחנן. כשהוא נסתר ממנו צריך אני להתחנן הרבה: