ציטוטים על תהילים לה:טו

בחנפי - יש אומרים: שהחנפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג, וזה הפירוש ארוך אין לו טעם. והקרוב אלי: שאלה החנפים שהם חנפי לעג הלעג בעיניהם כמעוג לאכלו, על דרך: אוכלי עמי אכלו לחם על כן למעלה קרעו בשרי והעד שכן הוא הבא אחריו: חרוק עלי שנימו.

שמעתי פעם אחת מא"א אדומו"ר זצוק"ל שדיבר קודם הקפות מן הפסוק ובצלעי שמחו ונאספו וכו'. ועוד פעם אחרת אמר מה זאת שמרגלא בפומא דאינשי לומר שאצלינו שמחה כמו בשמחת תורה קודם הקפות. ודיבר בזה הרבה. והנה אנחנו מה לפרש דברי קדשו של א"מ מו"ר זצוק"ל. רק פשוט נוכל לומר וכבר דיברנו הרבה מזה הפסוק ויבן י"י אלקים את הצל"ע כי זהו עיקר כוונת הנסירה. כי מתחלה הוכרח להיות ד"ו פרצופים בכדי שלא ישלטו החיצונים. כפי דאיתא בספרים קדושים. אמנם תכלית כוונת הבריאה היתה כדי שיתייחדו כל העולמות ביחוד גמור נסר אותם ונעשה היחוד פנים בפנים ונשלם הבנין. וזהו ויבן י"י אלקים את הצלע. שתיקן ובנה מה שהיה שבור. ואימתי היתה זאת. ידוע אשר ההתחלה היתה בראש השנה. כי בכ"ה באלול התחיל בריאת העולם והאדם נברא בראש השנה ונתקנו כל הכלים שבורים רק לגמרי אינו נגמר הייחוד עד שמיני עצרת ע"י שמחה. כי באמת בר"ה התחלת הפחד הקשה ואז העולם נידון וכפי דאיתא בספרים כל הכוונות עד סוכות שאז מתחיל להתגלות החסדים ע"י סוכה ולולב והנענועים שאנו עושים בימים הקדושים האלו ובהושענא רבה ע"י חביטת הערבה הכל הוא בכדי להמתיק הגבורות ושיושפע החסדים בעולם והכל הוא ע"י עשיית המצוה בשמחה ובשמיני עצרת ושמחת תורה נגמר כל הבנין לטוב ע"י השמחה. וזהו ובצלע"י שמחו כי התחלת היחוד הוא מר"ה שאז מתחיל לתקן את הצלע ונגמר בשמחת תורה ע"י השמחה. וזהו ובצלע"י שמחו. ובר"ה אנו אומרים היום הר"ת עולם. וכפי דאיתא בספרים זהו ל' הריון. וכפי דאיתא בגמרא הפלוגתא אי בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם וכי אפשר שיהיה פלוגתא במציאות. רק באמת יש בחינת עיבור והולדה וזהו היום הרת עולם שאז התחיל ההולדה בחי' עיבור: