ציטוטים על תהילים צה:ו

במדרש תנחומא בפסוק בואו נשתחוה ונכרעה נברכה כו' ראה מרע"ה שבהמ"ק עתיד ליחרב וביכורים עתידין לפסוק תיקן ג' תפלות שתפלה חביבה לפני הקב"ה שמרע"ה אחר שגזר עליו שלא יכנוס התפלל כו'. כי בזמן המקדש הי' לבנ"י התדבקות אל השורש והיו ממשיכין ממנו תמיד התחדשות החיות. ומצות הביכורים הי' מביא ברכה לכל הפירות כדכ' ושמחת בכל הטוב. שע"י המצוה היו מקבלין בנ"י הטוב הנשפע להם מהשי"ת בשמחה. כי כל הדבוק אל השורש מביא שמחה. דכ' לישרי לב שמחה דאלקים עשה האדם ישר וכשמקבלין כל הדברים בלי השתנות מביא שמחה. וחז"ל דרשו בכל הטוב שביכורים צריכין שירה ע"ש. שזה כל השירה התדבקות הדברים בשורשן בלי השתנות. וע"י שמעלין הכל עד שורש הראשית כאשר מצינו שקורא כל סדר יצ"מ עד התחלת יעקב אע"ה ארמי אובד אבי כו'. כנראה שהיו מעוררין ע"י הביכורים ראשית כחן של בנ"י בני בכורי ישראל. ע"י שהביאו הראשית אליו ית' נתעורר בשמים זכותן של בנ"י שנק' ראשית תבואתו. ועתה שאין לנו בהמ"ק מ"מ ע"י תורה ותפלה יכולין ג"כ לעורר השורש. כאשר מצינו במרע"ה שע"י התפלה זכה שהראהו הקב"ה בהמ"ק. והיינו שהראהו כל מה שהיו מעוררין בנ"י בעבודת המקדש ראה הוא בכח התפלה והתשוקה שהי' לו. וכמו שהראה לבנ"י אז כח מצות הביכורים והוידוי היום הזה ה' מצוך כו' שהראה להם בחוש הראות כנ"ל. וכמו כן גם עתה שנחרב המקדש ע"י התפלה יכולין לעורר השורש. נכרעה נברכה ע"י הכנעה וביטול להשורש מתדבקין וממשיכין ברכה. נברכה מלשון מבריך ומרכיב וממילא נמשך ברכה ג"כ. ובכח שכתב לפני ה' עושנו. להתדבק בכח הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל שנק' מעשי ידיו של הקב"ה כדכ' ונשמות אני עשיתי. וזה הג' תפלות לעורר דביקות נר"נ בשמים כנ"ל:

במדרש תנחומא נשתחוה ונכרעה נברכה והלא כריעה בכלל השתחוי' כו' אלא שראה משה שבהמ"ק עתיד ליחרב וביכורים להתבטל ותיקן ג' תפלות כו'. כי כשהי' בהמ"ק קיים כשעלה איש ישראל לפני ה' בעזרה נתבטל לגמרי ונדבק אל השורש. ועתה צריכין למצוא מעט דביקות ע"י ג' תפלות בכל יום כולי האי ואולי וזה רמז ג' הלשונות נשתחוה ונכרעה נברכה. כי בבוקר השתחואה להיות עכ"פ מודה בטובת הבורא ית' ענין ברכת השחר. ובמנחה כריעה היא הרגשה ביותר להכניע ולהכריע עצמו אליו ית"ש עד שבערב נתבטל לגמרי אל השורש. וזה ת' ערבית השבת הנפש אליו ית"ש וזה נברכה להיות נרכב ונברך אל השורש. וכן הוא בכלל ימי האדם בימי הנעורים להכניע עצמו עכ"פ להודות ולהכיר חסדו ית'. וכשבא בימים מבין ומכריע עצמו להיות רוב מעשיו בעבודת הבורא. וכשבאים לימי זקנה נתבטלין לגמרי אליו ית"ש. וזה זקן שקנה חכמה פי' שעושה עיקר מן החכמה ויודע כי הכל הבל רק לעשות רצונו ית"ש בעולם. ואלה הג' בחינות הם בחי' נר"נ. כי האדם כלול מתלת עלמין כמ"ש בזוה"ק שלח. והנפש שהיא נטבע בגוף בחי' עולם העשי' שרובו רע צריך עכ"פ להכניע עצמו. ובחי' הרוח הכרעה לגבור הטוב על הרע. ובחי' הנשמה להיבטל לגמרי אליו ית"ש. לכן צריך כל אדם להיות לו ג' בחי' הנ"ל נשתחוה ונכרעה נברכה:

במדרש תנחומא היום הזה ה"א מצוך לעשות. הה"ד נשתחוה ונכרעה נברכה ראה מרע"ה כי הקרבנות וביכורים עתידין לפסוק תיקן ג' תפלות כו'. כי אחז"ל היום הזה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים ובקרא כ' היום הזה ממש. רק כפי מה שנתברר בעוני בנ"י כך מתקיים התחדשות והראשית כי בנ"י נק' ראשית. וכ' ונתנך לראש ולא לזנב היינו שיש להם דביקות בראש ושורש ושם יש התחדשות תמיד. והתגלות הראשית והתחדשות בעולם תלוי בבנ"י וזה כריתות הברית שכרת הש"י עם בנ"י וכמ"ש אתם עדי ואני אל כשאתם עדי אני אל מתגלה האלקות. והיא בכח התורה ומצות כמ"ש מצוך לעשות את החקים כו' פי' באמצעיות החוקים תעשו היום הזה. ובהבאת ביכורים למקדש נתגלה הראשית והתחדשות לכל העולם כמ"ש משוש כל הארץ. ועתה צריך להיות ע"י תפלה. וזה סמיכת מצות ביכורים למחיות עמלק כי כל מלחמת עמלק ימ"ש לבטל זה הראשית כמ"ש קרך בדרך ויזנב בך. שרוצה להפיל קרירות באיש ישראל להיות מוטבע בטבע ובמקרה שהיא בחי' זנב. אבל בנ"י צריכין להיות תמיד דבקים בראש ולא לזנב כנ"ל. וכשימחה שמו של עמלק יתגלה אלקותו ית"ש בעולם: כ' אני לדודי ודודי לי כי באמת הקב"ה רם ונשא ואיך יוכל ב"ו בעוה"ז לעשות לפניו נחת רוח. רק בעבור שהצדיקים משתוקקין שיהי' נמצא דרך שנוכל לעשות לפניו נ"ר בעבור זה המציא כביכול שיהי' מציאות לזה כמ"ש את ה' האמרת וה' האמירך. וזה אני לדודי שבנ"י נבראו בעולם רק לשמו ית'. ודודי לי שכל המציאות והדרכים שעשה הקב"ה שיוכל ב"ו לעבדו הכל הי' רק בעבור בנ"י. ובימים אלו בר"ה שמתחדש בריאת העולם צריכין בנ"י להכין עצמם לזה ההשתוקקות וכמ"ש דרשו ה' בהמצאו שזה הזמן שנתחדש זה המציאות בעולם: