ציטוטים על תהילים קיח:ה

ענין יציאת מצרים וקי"ס אח"כ דכתיב מן המצר קראתי כו' זה יציאת מצרים. ענני במרחב יה זה קי"ס. וביאור הדברים עפ"י מ"ש במ"א דיש ב' מיני הסתרות וכענין מן העולם ועד העולם. פי' שיש הסתר והעלם ע"י חשכות הגשמיות והסט"א. ויש הסתר והעלם בעומק רום ע"י שהוא למעלה מההשגה. וע"י עולם הראשון משיגין עולם השני שנק' עוה"ב. ומקודם הי' יציאת מצרים שהוא ישועה מן המיצר שיעבוד המצרים שהי' על בנ"י. ואח"כ יצאו מזה השיעבוד והיו צריכין ישועה והשגת עלמא דחירות שהוא ביטול הטבע ושם אין מיצר. וז"ש ויושע ה' ביום ההוא בלשון נסתר. והי' כדי להשיג הארת עלמא דאתכסיא ושם מקום רחבת ידים. וכתיב אנכי כו' המעלך מארץ מצרים הרחב פיך כו'. פי' שאחר שיש גאולה מן המיצר הן בכלל הן בפרט איש ישראל צריך אח"כ למלאות ידו בהתרחבות להטות כל נפשו להשי"ת. כי הגאולה היא הכנה להעבודה. וז"ש הוציא ה' כו' על צבאותם כי הי' עיקר הוצאה כדי לקבל עלינו עול עבודת הבורא להיות נקרא צבאות ה'. וכ"כ הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה כנ"ל. שכל הגאולה הי' כדי לקבל עומ"ש. וכ"כ בהוציאך כו' תעבדון את האלקים כו'. ואחר הגאולה אז עת רצון כפי מה שמקבל עליו אז מלכות שמים נשאר קיים. [ואפשר הוא סוד סמיכת גאולה לתפלה ודו"ק]. ובאמת בנ"י הרחיבו פיהם באמירת השירה כי בשכל אנושי אין להבין איך אמרו כל בנ"י שירה הזאת מגדול ועד קטן דברים העומדים ברומו של עולם. אך באמת יש ללמוד קו"ח ומה כל הטבע נתבטל בעבור בנ"י ונקרע הים בעבורם מכש"כ שנתבטל הטבע אצלם ויצאו מן הטבע לגמרי. והאמת כי הי' לבנ"י ללמוד זה הקו"ח בעצמם כיון שביטל הבורא ית' הטבע בעבורנו מכש"כ שיש לנו לבטל הטבע בעבורו. וכן עשו. ולכן ע"י הרצון יצאו מן הטבע ונפתח להם שער הנעלם. ועי' מ"ש לקמן עוד מזה:

כתיב מן המיצר קראתי יה ענני במרחב. הרמז על הצעקות והתפלות בר"ה ויוהכ"פ שאז נאמר בכסה ליום חגינו. וענני במרחב הוא בסוכות. והוא ג"כ תפלה דיש תפלה לעני ותפלה למשה. ולכן תיקנו חז"ל בחכמתם ובצדקתם הושענות בימי החג דכתיב [תחת] אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב כו' ואין עבודה אלא תפלה. הרי שעיקר תפלה החשובה הוא בימי השמחה והוא בחי' תפלה למשה כנ"ל. וכן בפרטות כי בימי העוני התפלה בהכרח נוגעת להאדם. רק בעת השמחה אז התפלה באמת רק לשם שמים. ובימי השמחה כשהקב"ה משפיע הטובה לעולם. אז צריכין לבקש מאתו ית' לסייע לאדם לקבל הטובה כראוי. וזה עיקר ההפרש בין האומות שכשמשפיעין להם טובה חוטפין כ"א חלקו. אבל בנ"י מצפין לחסדו ית' שיהי' דבר של קיימא. ושיהי' נגמר רצונו ית' וכבודו ע"י ההשפעה. והיא העבודה החשובה לפניו ית'. וז"ש במד' פנחס יספת לגוי ה' שבנ"י מקיימין המועדות ומוסיפין להם שמיני עצרת כו' ע"ש שמתברר עי"ז החג זכותן ומעלתן של ישראל. וזהו ענין שמחת תורה אחר סוכות. דכתיב ה' מסיני בא כו' שהחזיר התורה לבני עשו כו'. ומסתמא זה הענין נוהג בכל שנה. ולכן בימי הדין המשפט לכל הבריאה כמ"ש כל באי עולם עוברין לפניו. וכ' בכסה ליום חגנו ולא ניכר אז חיבת ישראל. עכ"ז בסוף נשאר האחדות לישראל. וזה החג עצמו הי' אז בכסה. ומסיני בא י"ל על ר"ה שופרות זכות מתן תורה. והיא עיקר הזכירה וכתיבה לחיים שהיא התורה שנק' עץ חיים. וזרח משעיר רמז על יוהכ"פ שיש בו שעיר המשתלח לדחות שרו של עשו. והופיע מהר פארן רמז על סוכות שהוא בחי' חסד לאברהם. וגם אברהם קראו הר. ויש אחיזה עי"ז לכל האומות. ולכן צריך הגנה של הסוכה. ואתה מרבבות קודש כו' הוא שמ"ע ושמחת תורה. וסדר זה נוהג לעולם בכלל ובפרט. שצריכין מקודם לתקן הטבע ואח"כ זוכין להפנימיות. והשי"ת עשה כן כדי להיות נתקן גם הטבע. דהנה אמרו במד' הובא ברש"י מ"ט פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו כו'. והענין הוא שעיקר התורה השייכה לישראל היא נשמת התורה ועשרת הדברות. אכן איתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות דכ' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה. פי' כי מזכי לחייבא הוא דבר גדול מאוד. ורצה הקב"ה שבאמצעיות בנ"י יהי' תיקון לכל הברואים. ולכן המשיך כח התורה לכל המעשים הגשמיים על ידי המצות מעשיות. וזה התיקון נעשה באמצעיות שלשתן השי"ת והתורה ובנ"י. כמ"ש בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית כו'. וזהו שעשה הבורא ית' להיות מקודם תוהו ובהו ואח"כ יהי אור. וכמ"ש בחי' מו"ז ז"ל שלכך הי' א"י מקודם תחת יד כנען כו'. והכל כמ"ש בבחי' ד"א קדמה לתורה. שעשה השי"ת להיות כל איש ישראל צריך לתקן מקודם הגשמיות והטבע. ואח"כ זוכה להפנימיות. אם כי עיקרן של בנ"י הפנימיות רק כדי לזכות כו'. ולכן בשבועות יש שמחת תורה על עיקר התורה אש דת עשרת הדברות. ועתה יש שמחת תורה כמו שהיא התפשטות התורה בכל הפרטים. וזו התורה נעשית באמצעיות בנ"י. כמו שראינו שכל התהלוכות מהאבות עד הסתלקות מרע"ה נעשה מזה התורה. וזה כח תורה שבע"פ דכ' וחיי עולם נטע בתוכינו ממש כנ"ל:

בענין הפרש שבין שבת למועדות שכ' בזוה"ק אמור ירותח דקודש קא ירית ולאו זמינא ע"ש. הענין הוא דהמועדות הם בבחי' עבודה ובמקדש. ולכן ג"פ בשנה יראה כו' האדון ה' דרשו חז"ל מי שאין לו אלא אדון אחד ע"ש. ובשבת א"צ לעלות כי שבת לה' בכל מושבותיכם. דאיתא אפילו מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. והגם דכתיב עונותיכם היו מבדילין. לבין אלקיכם כתיב. אבל בבחי' בנים א"א להיות שינוי. כי א"א להיות רק אב אחד כמ"ש ואם אב אני כו'. אבל בבחי' עבדים בגלות א"י להיראות פני האדון. רק כשאנחנו עבדי ה' ולא עבדי פרעה כמ"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי כו' מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. ובשבת מתגלה שם הוי' ושם אין שייכות רק לבנ"י. ובמקום זה כתיב בנים אתם לה'. והשבת הוא בחי' התורה. וכמ"ש אין עבירה מכבה תורה ואין לה כבי' עולמית לכן בשבת ניתנה תורה: