וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃
צרור המור
ורמז ג"כ באומרו בכל ביתי נאמן הוא. להשיב להם על מה שאמרו כי אשה כושית לקח ונפרש ממנה אבל אתם לא עשיתם כן. לזה אמר לא כן עבדי משה כמותכם. כי משה בכל ביתי נאמן הוא. ואחר שהוא בעל הבית. בעל אשה הוא. ואינו צריך אשה אחרת. אחר אשר הוא מתדבק בשכינה הנקראת אשה יראת ה'. והיא האשה הנצבת עמו ועם ישראל בגלותם. כאומרו לא מאסתים ולא געלתים לכלתם כתיב. וזהו בכל ביתי נאמן הוא. וא"כ מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. אחר שכל דבריו הם נוראים ונפלאים. ומי יבא עד תכונתם כאומרו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך: