בראשית א:ד ציטוטים במקורות: צרור המור

ולזה כוונו ר"ל באומרם ה' פעמים תוכף הקב"ה אזכרותיהם של ישראל בפסוק אחד. להודיע חבתם לפני המקום כמנין חמשה חומשי תורה. להורות שחבתם גדולה לפני המקום יותר מבראשונה. בענין שלא יחשבו שנתרחקו מהשם בלקיחת הלוים. ונראה לי כי מה שאמרנו בברייתא כמנין ה' חומשי תורה רמזו בזה כי בזה הפסוק רמוזים חמשה חומשי תורה בזה הסדר. ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל. זה רמז על ספר בראשית שבו רמוז ענין אהרן וקדושתו. כאומרם ז"ל יכולים אתם להפך בקר לערב וערב לבקר כך תוכלו לבטל אהרן מכהונה. כתיב במעשה בראשית ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. וכתיב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. ורמוז בזה כי אהרן הוא קיום העולם. והוא קיימו ובסמו שהיה עומד ליחרב בחטא אדם הראשון. עד שבקרבנות הנשיאים חזר העולם לקדמותו. ולפיכך ניתן לאהרן ברית מלח עולם. כי כמו שהמלח מקיים הדברים כולם. כן אהרן הכהן נתן קיום לכל העולם. ולכן הוא רמוז בכאן כאומרו ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל כנגד ספר בראשית. ולעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד. זה רמז על ספר ואלה שמות. כי שם יצאו מעבודת פרך של מצרים ונכנסו לעבוד את עבודת ה' באהל מועד. כי בזה הספר נבנה אהל מועד. ולכפר על בנ"י. זה רמז על ספר ויקרא. שבו נצטוו על הקרבנות שהם באים לכפר. דכתיב ונרצה לו לכפר עליו. ולא יהיה בבני ישראל נגף. זה רמז על ספר במדבר סיני. שנצטוה למנותם ע"י שקלים בענין שלא ישלוט בהם נגף. וכן צוה והלוים יחנו סביב למשכן אהל מועד ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל. וכן בזה הספר יצא הקצף על ישראל החל הנגף. לולי משה בחירו עמד בפרץ. וצוה לאהרן בקטרת ועצר המגפה. בגשת בני ישראל אל הקדש. זה רמז על ספר ואלה הדברים. שבו נגאלו בגשת בנ"י אל הקדש בדברי משה ובתוכחותיו. ובזה הספר כתב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגומר. וכתוב קדוש יאמר לו על כל הכתוב לחיים בירושלם. ובו נגשו בני ישראל אל ערבות מואב אשר על ירדן יריחו להכנס אל ארץ הקדושה. ובו נתברכו מפי משה הקדוש. דכתיב וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים ויאמר ה' מסיני בא ואתא מרבבות קדש. וזהו שאמר שתוכף אזכרותיהם ה' פעמים כמנין ה' חומשי תורה:

שמר לך את כל אשר אנכי מצוך. ובזה הנני גורש מפניך. אני בעצמי ולא על ידי מלאך. כמו שאמר בפירוש כי ילך מלאכי לפניך. ואחר שאני כורת ברית עמך השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ. אחרי שראית עונש עון העגל. והברית מצד עצמו אינו כ"כ רע. אבל מהברית תבוא להשתחוות. וזהו כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו אל קנא הוא. וזה להורות שלא יסמכו לחטוא לפי שיש להם י"ג מדות בשם ה' אל שהוא רחמים וירחם עליהם. כי אינו כן כי ה' קנא שמו בשם ה' עצמו. וכן אל קנא הוא בשם. כאמרו אל קנוא ונוקם ה'. ולכן סמך פרשת ע"ז לפרשת י"ג מדות. ולפי שהשי"ת לא רצה להזכיר להם עון העגל שיהיה מן ע"ז. הזכירו ברמז ואמר אלהי מסכה לא תעשה לך. וסמך את חג המצות תשמור. לפי שעשיית העגל שעשו ערב רב הי' בסבת שכפרו בה' אלהים המוציא אותם מארץ מצרים. ואמרו כי זה משה האיש אשר העלנו. ואחר עשיית העגל אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. לכן צוה בכאן אלהי מסכה שהוא עגל מסכה לא תעשה לך. והיאך לא תעשהו כשתשמור את חג המצות. שהוא מורה על חדוש העולם ועל יכלתו שהוציא אתכם ממצרים. וכשתשמרו את חג המצות. אתם מובטחים שתשמרו כל המצות ולא תלכו אחרי אלהים אחרים. ואגב זה הזכיר כל המועדים. ובסוף משפטים תמצא הפרשה הזאת. ולפי שאלו הדברים משמר לך הם עיקר כל התורה כולה. אמר כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת כל ישראל. י"א שצוה לכתוב ספר הברית ולקראותו באזני העם. כדי שיקבלוהו בנעשה ונשמע. וי"א כי מפני שעברו ישראל הברית במעשה העגל. הוצרך לכרות להם ברית חדשה וצוה לכתוב התנאים הם הנזכרים משמור ושמעת. ואחרים אומרים שהדברים הם עשרת הדברות. והעד ויכתוב על הלוחות. וזהו שקר כי הש"י כתבם. כדכתיב וכתבתי על הלוחות. אבל פירושו כמו שכתבתי ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה: כי בהשגתו שהשיג לא הרגיש ולא נחלש בלא אכילה. לפי שהיה נהנה מזיו השכינה. ולא די שלא נחלש אלא שקרן עור פניו מהזוהר האלהי. והוא לא ידע כי בנפשו הוא. וזה היה כאלו נולד בזה האור. והיה שקוע בנפשו בלי התפעלות וחדוש בגופו. וזה לפי שנאמר בו ותרא אותו כי טוב הוא. ואמרו שנתמלא כל הבית אורה. נאמר כאן כי טוב ונאמר להלן וירא אלהים את האור כי טוב ועליו נאמר פסוק זה. וזה נראה לי ששב אליו ממה שא"ל השי"ת אני אעביר כל טובי על פניך ולא אמר לפניך. אלא על פניך. אעביר כל טובי ואור ה' עליך יזרח. וזהו כי קרן עור פניו: