יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (פ)
צרור המור
ואמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך. לרמוז על הדיינים והסנהדרין שיהיו הגונים וכשרים. ולא יהיה כדמות אשרה ומצבה שאין בה פירות. וכדי שתהא בהם מורא מהשם וממקדשו. צוה שישים הסנהדרין אצל המזבח. בענין שבזה לא יעוותו משפט. ולפי שהזכיר מזבח ה'. אמר לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום. לרמוז כי כמו שלפעמים ממנים דיין שאינו הגון משום חנופה. כן יקרה שיקריבו זבח שיש בו מום משום חנופה. כמוזכר בגיטין בפרק הניזקין כההיא עובדא דקמצא ובר קמצא החריבו לירושלים. לזה אמר בכאן לא תזבח לה' אלהיך שור או שה אשר יהיה בו מום. לפי שהחנופה היא תועבה. ולזה אמר כל דבר רע. לפי שהחנופה היא מצד הדבור. וסמך לכאן כי ימצא בקרבך איש או אשה אשר יעשה את הרע וגו'. לפי שהדיין השופט צדק צריך שיעשה דרישה וחקירה בכל הדברים. כאמרם ז"ל הוי זהיר לחקור את העדים. ובפרט בענין עבודה זרה. לכן אמר בכאן וילך ויעבוד אלהים אחרים ודרשת היטב בדרישה וחקירה. ולפי שהדרישה האמיתית היא על פי העדים. לכן אמר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. ואמר שלשה עדים אם יצטרכו לברר הדבר. ואמר ויד כל העם באחרונה. שלא יאמרו העם אחר שהדבר תלוי בצואר העדים אין לנו להתעסק בדבר זה. לזה אמר אינו כן אלא יד העדים תהיה בו בראשונה ויד כל העם באחרונה. לחזק יד העדים ולבער הרע: