דברים כ:י ציטוטים במקורות: צרור המור

וע"ד הפשט אמר כי ימצא חלל באדמה. לפי שלמעלה אמר כי תצא למלחמה. וכן כי תקרב אל עיר להלחם. וידוע כי במלחמות נופלים האנשים ונהרגים. כאומרו או במלחמה ירד ונספה. ואולי היה איש שונא לרעהו וארב לו. וקם עליו והכהו באותו זמן. בענין שלא יחשדוהו ויאמרו כי מחמת המלחמה נהרג. וזהו לא נודע מי הכהו. ולדעת מי הכהו צוה שיצאו הזקנים ומדדו את הערים. באופן שבזה יתפרסם הדבר ויתברר על ידי עדים או אמתלאות. וצוה שזקני העיר הקרובה אל החלל יקחו עגלת בקר. כי אחר שנמצא זה ההרוג בגבוליהם. עון אשר חטא היה בהם. וכמו שאמרו ברבי יהושע בן לוי דלא אשתעי אליהו בהדיה לפי שנמצא אדם אחד הרוג בגבולו. והטעם בזה כמו שהעלו בגמרא לפי שלא הניחוהו לעשות פירות. ואלו הפירות לא תחשוב שהוא נאמר על הבנים. אלא שלא הניחוהו לעשות מצות שיש בהן פירות. כאומרם בפ"ק דקידושין הזכות יש לה קרן ויש לה פירות. שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ועבירה יש לה קרן ואין לה פירות. שנאמר אוי לרשע רע. אלא מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם. עבירה שעושה פירות יש לה פירות. ושאין עושה פירות אין לה פירות. וכבר כתבתי למעלה כי האדם עץ השדה ודומה לאילן. ומצות התורה הם פירותיו. והאדם המקיים המצוה דומה לאילן שפירותיו מרובים וטובים. כאומרו כי אם בתורת ה' חפצו. והיה כעץ שתול. ואם ח"ו האדם אינו עוסק בתורה ומצות דומה לאילן סרק שאינו עושה פירות. שפירותיו של אדם אינן אלא התורה והמצות. דגרסינן בסוטה ריש פרק עגלה תניא אמר רבי יוחנן בן שאול. מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל. אמר הקב"ה מי שלא עשתה פירות תערף במקום שאינו עושה פירות. ותכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות. אילימא אפריה ורביה. אזקן ואסריס ה"נ דלא עריפנא. אלא אמצות ע"כ. הרי לך מפורש שהפירות לא נאמר על הבנים. אלא על המצות שיש להם פירות כמו שפירשתי. לפי שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. כאומרו אלה תולדות נח נח איש צדיק. ואחר שזה האיש הרגוהו קודם זמנו ולא הניחוהו לעשות מצות ומעשים טובים. צריך כפרה בזאת העגלה ובנחל איתן. בענין שרבים יבקשו רחמים עליו. לפי שישאלו מה טעם זאת העגלה ומה טעם עריפתה בנחל איתן. וישיבו להם ויאמרו לפי שזה האיש מת קודם זמנו. ולא הניחוהו לעשות פירות ומצוה להשלים נפשו. ובזה יכמרו רחמים עליהם ויבקשו עליו רחמים. וזה כעין שאמרו אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא בשלמא טוענו אבנים כי היכי דליכחיש חיליה. אלא סוקרו בסיקרא למה. והעלו הטעם כדי שיראוהו ויבקשו עליו רחמים. ולכן נעשה זה הדבר ע"י הזקנים וכך הכהנים. כאומרו ונגשו הכהנים בני לוי. באופן שהזקנים והכהנים יבקשו רחמים עליו. ולכן היו אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית וגו' דרך תפלה:

ולפי מה שאמרנו למעלה. כי כשאמר כי תצא למלחמה על אויביך. הוא רמז על מלחמת יצר הרע. יאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה. על האדם שנקרא עיר קטנה. ובכאן נתן סדר על מלחמת יצר הרע. שאין ראוי לעשות מלחמה עצומה עמו ולעוקרו ולהשחיתו מכל וכל. אחר שהוא ראוי לקיום המין. ובסבתו גם את העולם נתן בלבם. שאלמלא כן לא היה אדם מתאוה לבנים ולא לבנות בית וליטע כרם. ולכן אמר וקראת אליה לשלום. כמו שאנו חייבים לתת שלום לשמאל תחלה אחר תפלתינו. בענין שיהיה כבוש יצר הרע תחת יצר הטוב. ולא יהיה גדול הבית. כמו שאמרו על פסוק ויבא הלך לאיש העשיר וכו'. ולכן אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה. שזה רמז לכחותיו יהיו לך למס ועבדוך. אבל אם לא תשלים עמך בהתחלה. לסוף ועשתה עמך מלחמה. ולכן וצרת עליה להרעיבה ולהצמיאה. ונתנה ה' אלהיך בידיך והכית את כל זכורה ולשבר ולהחליש כח הזכר הגובר עליך. אבל הנשים והטף שהם חלשים מצד עצמם. ראוי לך להחיותם ולספק להם מזונות. מעט צרי לשמירת הבריאות ומעט דבש ללקיחת תענוג ואת היותר תחרים. וזהו כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה. לפי שכבר נתגבר ונעשה אדון הבית. ואז אתה צריך להלחם עליו ולכבשו. בענין שיהיה כבוש תחת ידיך. אבל עכ"ז לא תשחית את עצה מכל וכל. כי ממנו תאכל והוא נותן תאות המאכל. וכ"ש שאותו לא תכרות. אחר שממנו קיום העולם. כאומרו מאד זה יצר הרע. ואמר כי האדם עץ השדה. לרמוז שחיי האדם תלויים בפירות ובענייני המאכל. והם סבה להחזיק האדם לעבוד עבודת השם. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא. ואין בו תועלת לקיום האדם אלא לילך אחר התאוות. אותו תשחית וכרת מכל וכל. ובנית מצור על העיר. בתעניות ובמלקיות ובכל מיני סיגופים. עד רדתה. באופן שתהיה כבושה תחת ידיך: