ויקרא יב:ה ציטוטים במקורות: צרור המור

אשה כי תזריע. לפי שלמעלה פירש דיני טומאת מאכל וטומאת מגע ומשא. מהבהמות הטמאות והטהורות. בא עכשיו להזהיר על טומאת האשה היולדת. ועל טומאת האדם והבגדים והבתים. והתחיל ביולדת. להשלים תורת הקרבנות מהששה מינים שכתבתי בפרשת ויקרא. ותורת היולדת היא שבכולם שכתב בכאן תביא כבש בן שנתו לעולה וכו' וכן סמך פרשה זו לכאן. להודיענו שכל הטומאות והנגעים נתהוו ובאו מחטא אדם הראשון וחוה אשתו. ולפי שטומאת נדה וזיבה נמשכו מחטא חוה. כאומרו בעצב תלדי בנים. לכן אחר שאמר את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. כעין מה שנאמר באדם מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. בא עכשיו לומר מה שנמשך מחטאתו ומחטאת חוה. כי קודם החטא היו ראויות כל הנשים שלא לראות וסת נדה וזיבה. אלא טהורות בלא דם. כמו שאמרו בכתובות באותה אשה שלא מצא לה בתולים. ובא בעלה לב"ד. והיא משיבה ואמרה ממשפחת דורקטי אני. ואמרינן מאי דורקטי. דור קטוע שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים. ואמר ליה רבי פלוני אשריך שזכית למשפחת דורקטי. לפי שהן טהורות ואין בהם ספק נדה לבעליהן. כמו שהיתה חוה קודם החטא. עד שבסבת הנדה והזיבה תתילד הטומאה והחטא באדם. כאומרו הן בעון חוללתי לפי שהולד נוצר מדם נדות. ולכן אמרו אין האשה מתעברה אלא סמוך לוסתה שנאמר הן בעון חוללתי. ולכן סמך לכאן אשה כי תזריע וטמאה שבעת ימים. כימי נדת דותה. האמורים בחוה. תטמא. שאמר שם הרבה ארבה עצבונך. מהו הרבה ארבה ב' פעמים. שבעה בשבעה. שעומדת האשה. בעצבון ובטומאה. ובנדה נפרשת מבעלה. והרונך בעצב תלדי בנים. זאת היא טומאת הלידה. ולפי שכפל וחזר לומר בעצב תלדי בנים על עצבונך והרונך. הוסיף בטומאת הלידה ושלשים יום ושלשת ימים. ובנקבה שבועים כנדתה. וששים וששת ימים. ולכן לא תמצא בקללת אדם הראשון אלא בעצבון תאכלנה. ולכן לזכר לא צוה אלא שבעה ימים. אבל באשה שכפל. ואמר בעצב על עצבונך. אמר בנקבה וטמאה שבועים. ולזה כיוונו זכרונם לברכה באומרם למה שבועים לנקבה. ז' של אם וז' של בת. ולזכר ז' של אם לבד: