וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו כָּל־הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו׃
צרור המור
ואולי יאמר ויגש אליו. לפי שיהודה היה רוצה לדבר אליו דבר סתר ולהודיע אליו סוד העלילות הנרמזות בדבריו. ולא היה ראוי שישמעו אלו הדברים כולם כי אינו כבוד למלך. לז"א שנגש אליו לדבר באזניו ולומר לו דבר סתר לי אליך השר. וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ולא לאזני אחר. ולפי שזה אינו מדרך המוסר שאיש הדיוט ירצה לדבר לאזני המלך שנראה שאינו מעריך כבודו. לזה אמר ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה: