וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
צרור המור
ובכאן ניתן רמז למשה שבעון זה לא יכנס לארץ וניתנה השררה ליהושע. וזהו ושים באזני יהושע. וזהו שאמרו שלשה צדיקים ניתן להם רמז. השנים הרגישו ונרמזו. והאחד לא הרגיש. מרדכי אמר לא לחנם עלתה אסתר לגדולה אלא שהקב"ה עתיד לעשות נס על ידה. ולכן מרדכי מתהלך וגו'. וכן דוד אמר גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך. ולא לחנם היה זה אלא לאות על גלות. מרע"ה רמזו לו ושים באזני יהושע כי הוא המכניסם לארץ. ולא נרמז. והתפלל אעברה נא ואראה. עד שהשיב לו הקב"ה רב לך. כבר רמזתי לך וחשבתי שאתה נכוה בפושרין ואי אתה נכוה בחמי חמין אני מפ' לך הרמוז בכתב אמת. וזהו קח את יהושע. וכשראה משה כי זאת המלחמה נצטוה בחסד ה' ובזכות אבות. בנה המזבח לכפרת החטא ולהודות לה'. ויקרא שמו ה' נסי. כלומר בדרך נס ובחסד ה' נעשה זה ולא בזכותי. ויאמר כי יד על כס יה. אחר שזה הרשע רצה לשים ידו על ירושלם כסא ה' שלא תבנה. והשם עשה עם ישראל נס בחסדו. אע"פ שלא היו ראוים. כן יהיה במלחמה העתידה שעתיד הש"י לעשות עם עמלק שאע"פ שישראל לא יהיו ראויין. יעשה למען שמו. ועוד אני סבור כי הטעם שנתנה זאת המלחמה ליהושע. לפי שלו היתה ראויה ולא לאחר לפי שכבר אז"ל עתידין בני עשו ליפול ביד בני בניה של רחל. שנא' אם לא יסחבום צעירי הצאן. הם יוסף ובנימן שהם קטנים שבשבטים. ולכן א"ל וצא הלחם בעמלק. כי לך ראוי. ולכן ויחלוש יהושע כי הוא חולש על גוים. וזהו כתוב זאת זכרון בספר התורה. ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק. על ידו ועל ידי זרעו. ולכן ברכו יעקב וזרעו יהיה מלא הגוים. כורת אותו שנאמר בו שני גוים בבטנך. ולכן המן הרשע נין עמלק נפל ביד מרדכי ואסתר לפי שהיו מבני בנימן. וזהו ושים באזני יהושע כי מחה אמחה על ידו ועל זרעו זכר עמלק: