וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר׃ (ס)
צרור המור
ואמר והיו נכונים לשלשת ימים וכן ביום השלישי. לרמוז שהיה בכאן זכות אבות. כנגד אברהם דכתיב ביה וישכם אברהם בבקר. כתב כאן בהיות הבקר. וכנגד יצחק אמר וקול שופר חזק מאד. הוא שופר אילו של יצחק. וכנגד זכות יעקב. אמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה. כנגד והיה המחנה הנשאר לפליטה שאמר יעקב. ויהי קול השופר הולך וכו'. רוצה לומר בקולו של שם הוא קולו של רם. לפי שמשה היה מכחיש כחו והוצרך השם יתברך לסייעו בדבר הקול. ועוד אפרש זה בסוף הפרשה בעז"ה. (ולפי שכתר תורה היא מונחת לכל באי העולם. וכל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ועוד אפרש זה בפסוק בסוף הפרשה בעז"ה). ולפי שכתר תורה היא מונחת לכל. לכן רצה הש"י שיהיו הכל שוין בה. ולכן אמרו במדרש למשה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. בענין שאיש לא יהיה למעלה ואפי' משה. ולכן וירד משה אל העם ויאמר אליהם. ובעוד שהוא היה למטה וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. למשה ולישראל בשוה אנכי ה' אלהיך. וזהו שאמרו כתר מלכות לקחו דוד. כתר כהונה לקחו אהרן. כתר תורה לא זכה להם בייחוד. אלא כל מי שרוצה ליטול יבא ויטול וזהו ועשו ארון. ולא אמר ועשית כבשאר מקומות: