צרור המור על התורה
ואמר ויבא אלהים אל בלעם. כמו שאמר ויבא אלהים אל אבימלך. כי זאת היתה מדרגה ראויה להם לפי חכמתם וכישופם. כי ח"ו שנאמר שהיו משיגים השגת הנבואה כשאר נביאים. כי הם היו טמאים. ומצד הטומאה היו משיגים. כאומרו לא יהיה לך אלהים אחרים. ובלעם היה רב וגדול בזאת החכמה מכל שאר חכמי אומות העולם המכשפים. והיה בקי בכל מיני נחש וקסם שהם על שני דרכים. האחת שהיה מחבר מיני נחשים ועקרבים ובהם היה עושה מין נחש. והשני שהיה מלקט עשבים ועושה בהם קסם. וזהו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ולזה אמרו אבל באומות העולם קם. כי כמו שמשה לא קם נביא כמוהו בישראל. כן באו"ה לא קם אדם אחר כמו בלעם בכל מיני נחש וקסם. ואם לא יתישב דעתך בזה כתב הקדוש רשב"י זכר צדיק לברכה זיל שאיל לאתניה. כי זאת היתה חכמתו לטמא עצמו ולא בענין אחר. ואם תמצא בזאת הפרשה מעלה אחרת. זה היה לכבוד ישראל. והוא היה משבח עצמו יותר ממה שהיה בו. וזהו ויודע דעת עליון. ומתשובתו שהשיב בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי תכיר חכמתו. וכבר אמרו רז"ל שלשה נשאלה להם שאלה. שנים השיבו שלא כהוגן. ואחד השיב כהוגן. חזקיה השיב לשאלת השם כשאמר ויראם את כל בית נכותה. ואמר לו השם מאין באו השיב מארץ רחוקה. וכן בלעם השיב לשאלת השם בלק בן צפור. והם לא היו יודעים כי גלוי לפניו הכל. אבל יחזקאל השיב כהוגן כשאמר לו השם התחיינה העצמות האלה ואומר ה' אלהים אתה ידעת. וכבר נשאלה שאלה זו בזוהר שנראה באומרו ויבא אלהים אל בלעם. שנתכבד בזה כבוד גדול ממשה שנאמר ויקרא אל משה. והתשובה היתה כי זה דומה למצורע שרצה ליכנס בהיכל המלך. ואמרו למלך שהיה עומד לפתח ובא המלך בעצמו לקראתו. כדי שלא יבא ויטמא בני המלך. אבל כשבא אהובו של מלך. שולח לו או קורא אליו שיבא. וכן קרה לבלעם לפי שהיה טמא שפתים וערל ומצורע:
ילקוט שמעוני על התורה
מי הגיד לך לשואלת חומץ שנכנסה אצל אשת חבר א"ל מה בעליך עושה עמך א"ל כל טוב הוא עושה עמי חוץ מחבית זו שהיא מלאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה א"ל כל קוזמירין שלו בתוכה והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתן אותה לה הושיטה ידה לתוכה והתחילו נחשים מנשכין אותה כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחת א"ל שמא באותה חבית נגעת בו המן העץ אשר צויתיך. ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי ד' הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן עביט של מימי רגלים. אדם שנאמר האשה אשר נתתה עמדי. קין שנאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי. בלעם מי האנשים האלה עמך ויאמר בלק בן צפור. חזקיהו מאין באו אליך האנשים ויאמר מארץ רחוקה באו אבל יחזקאל נמצא בקי מכולן שנאמר התחיינה העצמות האלה ויאמר ה' אלהים אתה ידעת משל לצפור שהיתה נתונה ביד ציד פגע באחד א"ל זו שבידי מה היא חיה או מתה א"ל אין בעית חיה אין בעית מתה. היא נתנה לי מן העץ ואוכל ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלית ואוכל. לא נטרד אדם הראשון מגן עדן עד שחרף וגדף שנאמר ויקו לעשות ענבים ויעש וגו'. הנחש השיאני חייבני והטעני גירני. גירני כמה דאת אמרת לא ישיא אויב בו. חייבני כמה דאת אמרת כי תשה ברעך. הטעני כמה דאת אמר אל ישיא אתכם חזקיהו. שנו רבותינו אין מעמידין בהמה בפונדקאות של כותיים מפני שחשודין על הרביעה ואפילו נקבות אצל נקבות מפני שכותיים מצויין אצל נשי חבריהן פעמים שאין מוצאה ורובעה ואי נמי מוצאה בהמת ישראל עדיפא ליה דאמר מר חביבין עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן דאמר רבי יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כותיים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן: