וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃
צרור המור
ואמר ויגש אליו יהודה. לפי שהוא אמר ואתם עלו לשלום אל אביכם. ונראה שבדיבור זה היה יוסף מתיאש מהם כמי שרוצה לילך. לזה אמר ויגש אליו יהודה לעכבו ולפייסו שלא ילך לו. ולזה א"ל בי אדוני מפיל אני תחנתי לפניך שאף על פי שתהיה נחפז ללכת אל בית המלך. תשמע דברי כי לא אטריח לך בדברים אלא בדבר אחד. וזהו ידבר נא עבדך דבר. ולפי שזה אינו מדרך מוסר שיעכב איש הדיוט למלך. לזה אמר ואל יחר אפך בעבדך. כי איני עושה זה לפי שאיני מעריך כבודך. כי כמוך כפרעה:
צרור המור
ובמדרש הגלוי אמרו בי אדוני בי אתה מעביר עלינו. א"ר סימון כך א"ל אי אתה דן אותנו לא בדיני המלכות ולא בדיני שמים. בדיני מלכות מי שנמצא גנב נוטלים כל מה שבידו. ובדיני שמים משלם כפל שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים. אם בדיני המלכות טול כל מה שבידינו. ואם בדינינו אנחנו נשלם הכפל. ד"א בי אתה מעביר עלינו. בנוהג שבעולם מי שלוקח עבד ומוצא אותו גנב מחזירו לאדונו. זה שנמצא גנב מבקש אתה לקנותו כעבד. ואל יחר אפך בעבדך א"ל יהודה אל יזוח דעתך עליך לומר היאך הדיוט זה מתוכח עמי שאני מלך. אל תכעוס עלי שאני גדול כמותך בארצי. הדא הוא דכתיב כי כמוך כפרעה. מה פרעה מלך ואתה שני לו. כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו ע"כ: