וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֮ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהוָ֑ה וְאֶל־כָּל־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
צרור המור
ואמר עד תומם. לרמוז כי הדברים הקדושים מעצמם נעשים מבלי יד אדם. כאומרו ויכולו השמים והארץ כי מעצמם נעשו. כאומר בדבר ה' שמים נעשו. וכן אמר והבית בהבנותו כאשר בנוהו לא כתיב אלא בהבנותו שמעצמו נבנה. וכן ותכל כל עבודת אהל מועד שמעצמה נגמרה העבודה. ולכן אמר בכאן עד תומם. להורות שמעצמם נגמרו כל הדברים. לפי שהיא עבודת הקדש. ואולי אמר זה לפי שרז"ל אמרו כי בשבעה באדר כתב משה ספר התורה ונתנה אל הכהנים בני לוי. ואז נתרעמו בני ישראל ואמרו אתה משליט את בני שבטך על התורה ולמחר יאמרו שאין לנו חלק בתורת האל. ועל זה אמר ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה. וכשראה משה כך כתב באותו יום י"ב ס"ת ונתן לכל שבט ספר אחד. ולפי שזה היה דבר פלא. כי איך אפשר שיכתוב משה שנים עשר ספרי תורה ביום אחד. לזה אמר עד תומם. כלומר אל תתמה על זה כי הדברים הקדושים מעצמם נעשים. וזהו עד תומם כאלו מעצמם נשלמו ולא ביד אדם: