ויקרא כד:יא ציטוטים במקורות: צרור המור

ואמר ויצא בן אשה ישראלית. מפרשה של מעלה יצא כמאמרם ז"ל דרך המלך לאכול פת צונן וכו'. ויפה אמרו שיצא מפרשה של מעלה שפירושו שיצא מכלל התורה הניתנת לבני ישראל. שהפרשה של מעלה כולה רמוזה בתורה. וכן רמז באומרו ויצא שיצא למינות. כמוזכר בדבריהם יצא לתרבות רעה. והוא בן איש מצרי כבר אמרו אחת היתה ופרסמה הכתוב כאומרו ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. כי ממצרים התחיל מטה דן לילך לאחור ולא לפנים. וכן נאמר בהם לאחרונה יסעו. כי העובד עבודה זרה הולך לאחור ולא לפנים. ולכן כמו שבמצרים התחילו בזנות. נמשך הדבר לשמשון שהיה ממשפחת הדני. לומר לאביו קח לי אותה לאשה כי ישרה היא בעיני. מזמן קדום. והיא היא עבודה זרה דכתיב ביה ובעל בת אל נכר. אחר כך בעגלי זהב וישם האחד בדן. וכן פסל מיכה. באופן שכל זה נמשך משלומית בת דברי למטה דן. וכבר ידעת הטעות הנופל בהתחלות. הוא מעוות בעלילות. לא יוכל לתקון במועצות. כאומרו וזה החלם לעשות. ולכן זה הבן הנמשך אחר אביו המצרי. וזהו ויקוב בן האשה הישראלית את השם. כמאמרם ז"ל שהוא כמו ויקוב חור בדלתו. כי זה כפר בעיקר ועשה אחד אחר. כאומרו כי לא תשתחוה לאל אחר. לכן ויקוב חור בדלתו הוא פירוש ויקוב בן האשה. והוא שנקב חור בדלי"ת של אחד ועשה ממנו אחר. וזהו ויקוב חור בדלתו. ומאין בא לו זה. אמרו בסתרי תורה כי אביו של זה היה המצרי שהרג משה במצרים. דכתיב ויך את המצרי. ואמרו הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. וזה הדבר היה בסוד בין ישראל כאומרו ויטמנהו בחול. וכבר ידעת הסגולה שיש בישראל. שאם יודע אחד מחבירו שהרג את הנפש. אם יפול ריב ביניהם יגלה מה שידע ומה שלא ידע. וכשאמר בכאן וינצו במחנה אולי אמר לו כלה מדברותך ולך אצל נגעים וגלולי אביך שהרגו משה בשם המפורש. וכששמע זה ויקוב בן האשה הישראלית את השם שהרג לאביו. כי אמר אמר איך ה' יצא ממקומו של רחמים לפקוד עון אבי עליו להרגו. ואז ויקוב את השם. ולמה חזר לומר ויקלל. אבל אולי כשידע שמשה הוא העושה וההורג. ויקלל ג"כ למשה. וכל זה רמוז באומרו את השם בהיפוך אותיות הוא משה. אשר עליו אמר ממכון שבתו השגיח. והוא כלול בממטטרון שר הגדול. וזהו משה וזהו השם. והיה חייב על קללת השם ועל קללת משה. לכן ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה'. על איזה מהם חייב. ובאתהו התשובה הוצא את המקלל. ולא את הנוקב. כי השי"ת חס על כבוד הצדיק יותר מעל כבודו. כאומרם ז"ל שלא חשש השם על ירבעם שהיה מקטיר לע"ז. ועל ששלח ידו נגד עידו הנביא ותיבש ידו. ולכן אמר בכאן כבודי במקומי מונח. אבל על כבודך הוצא את המקלל וזהו כנגד ויקלל. ולפי שמשה אמר שאין זה ראוי כי קים ליה בדרבא מיניה. ואין כבודו כבוד כנגד כבוד השכינה. לזה חזר ואמר איש כי יקלל אלהיו וגו' ונוקב שם ה' מות יומת. שהיה מדת חדא דאית בה תרתי. בענין שכבוד הרב וכבוד התלמיד שוין:

ויגדל משה ויצא אל אחיו להצטער בצרתם. וזהו וירא בסבלותם. והבין בדבר וראה דבר זר מאד. איש מצרי מבני חם העבדים מושל באיש עברי. וזהו תחת עבד כי ימלוך וכו'. ועוד היות מאחיו קרובים למלכות. ובגודל לבו וגבורתו ויפן כה וכה וירא כי אין איש. מהמצריים. ויך את המצרי ויטמנהו בחול. כי לא פחד מאחיו העברים שיגידו דבר כזה. ואחר ששם עצמו בסכנה לטובתם. ולזה רמזו ז"ל באומרם ויטמנהו בחול. אלו ישראל שנמשלו לחול שנאמר ושמתי את זרעך כחול הים. מה החול גדר לים כך ישראל גדר לעולם. ומה החול אינו משמיע קול אם ימלא אדם כלי ממנו כמו שעושים האבנים או העצמות. כך ישראל הם בעלי סוד. ולכן אמר שטמן הדבר בתוך אחיו. וכמו שפירשתי למעלה במאמר ולא גלו מסתורים שלהם. אבל הרשעים אינם בכלל ישראל ולכן גילו הדבר ואמרו. הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי. ובזה גלו סוד אחר שהיה טמון בין ישראל. מהריגת המצרי בשם המפורש כאומרם ז"ל הלהרגני אתה אומר מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. כי התורה רצתה לגלות לנו זה הסוד וזהו אנו למדין. אבל כל העולם היו חושבים שהרגו בחרב כדעת החולק עם ת"ק דאמר בדפוס של לבנים הכהו. והאמת שהרגו בשם המפורש. וזה הדבר היה בסוד בין היחידים ועכ"ז גילו הדבר. וזה תמצאהו רמוז בפרשה ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי. הוא המצרי שהרג משה כתיב וירא איש מצרי מכה איש עברי והוא בעלה של שלומית בת דברי. וזהו בן הישראלית כמאמרם ז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב. וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ולזה ויקוב בן האשה הישראלית. ומה טעם שיקוב את השם בעבור המחלוקת שהיה זה עם זה. אבל חכמי האמת גלו הדבר ואמרו כי בן המצרי ידע זה הסוד. איך הרג משה את אביו בשם המפורש. ואולי איש הישראלי אמר זה בתוך המחלוקת. כי באפם הרגו איש ולא יעלימו דבר. וזה מצוי בינינו בעונותינו. ולכן כשא"ל שנהרג אביו בשם. ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל הוא השם שהרגו משה בו. כי אמר השם הוא לרחם אבל לא להרוג ובכלל זה יובן שיקלל ג"כ למשה. כי זה בכלל ויקוב את השם. בהפוך אותיות הוא משה. ולכן אמר ויקוב את השם ויקלל למשה ושם הארכתי. ולכן אמר בכאן הלהרגני אתה אומר. ואז נתירא ואמר נודע הדבר מצד ישראל. ולא די זה אלא שהלשינוהו. ולכן ויברח וישב על הבאר. כמו יעקב שעמד על הבאר. וכן אליעזר עבד אברהם. ובעבור זה הצליחו דרכם לפי שדבקו בבאר מים חיים. וכן משה בטח בה' אלהיו שיצילהו ויצליח דרכו. ולפי שמשה בשני הימים שיצא עשה שני גבורות ושם נפשו בכפו בעבור צאנו. בענין שהיה ראוי להיות רועה ישראל. ולפי שידוע דבתלתא זימני הויא חזקה. לזה סיפר בכאן ענין בנות מדין שהושיען מן הרועים. וכן סמך זה לכאן לפי שלא נאמר. שמה שעשה היה בשביל קנאת אחיו. שהיה איש מצרי מכה איש עברי. אבל אם היה מעם אחר לא היה מצילו. לזה אמר כי טבע האמת יחייבהו. והעד בנות מדין שהיו מעם אחר. לפי שראה הגזל שהיו עושין להם הרועים ויושיען וישק את צאנם. ומה שאמרו איש מצרי הצילנו. כי הן חשבו שהיה איש מצרי. ומשה לא הוצרך לומר שהיה עברי לפי שלא שאלו לו. ובמדרש הרגישו זה ואמר איש מצרי הצילנו. כי המצרי שהרג משה הצילם. לפי שבסיבתו ברח משה ובא למדין והושיען: