וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵהוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵי־צֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶד־בָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכָּל־בְּנֵי־קֶֽדֶם׃
מלבי"ם
ובא הספור שאיש אחד גדול מכל בני קדם אשר העיד האלהים עליו כי אין כמוהו בארץ בתום ובישרת לבב ביראת אלהים וסור מרע, נמסר ביד השטן אשר ענהו באבדן קניניו ובניו ובנגעי גופו באופן מחריד מאד.
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ה] שלחם כלפי מזרח, ופי' אח"כ לאיזה ארץ מארצות המזרח שלחם, ואמר אל ארץ קדם, והוא חרן ואור כשדים ואותן ארצות שנקראת בסתם ארץ קדם, וארץ בני קדם, ואותה הארץ היתה למשפחת אברהם, לפיכך שלחם לשכון שם, כי לאהבתו יקרבום אנשי משפחתו (רד"ק), ושד"ל פי' "אל ארץ קדם", אל ארץ הנקראת ארץ קדם, וכן בלשון ערבי "שַרְקיון" ענינו מזרחיים, והם נזכרים (שופ' ו ג) "ועלה מדין ועמלק ובני קדם", (ובאיוב א ג), "גדול מכל בני קדם", (ובמ"א ה י) "מחכמת כל בני קדם", (ובירמי' מט כח) "קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם" ויש בני קדם אחרים, והם אנשי ארם נהרים, ככתוב "וילך ארצה בני קדם" (למטה כט א), ובני קטורה לא הלכו לארץ קדם זאת השנייה (כדעת מכלל יופי והרד"ק) אלא נתישבו בארץ ערב שהיא ארץ קדם שהזכרתי ראשונה":
מצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדתורה תמימה
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
וְגַם לֹא לַנְבוֹנִים עשֶׁר. כְּגוֹן אִיּוֹב, בַּתְּחִלָּה, "וַיְהִי מִקְנֵהוּ וְגוֹ'". כְּשֶׁבָּאָה שַׁעְתּוֹ, אָמַר, "חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי":