וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃
תורה תמימה
ויצא העם ולקטו. כתיב הכא ויצא העם ולקטו וכתיב (פ׳ בהעלתך) וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב (שם) שטו העם ולקטו ודמפסוק ראשון משמע שיצאו חוץ למחנה, ומהפסוק השני משמע שבתוך המחנה ירד, ומפסוק שלישי משמע שהלכו למקום רחוק כמשמעות הלשון שטו, כמו משוט בארץ (איוב א׳:ז׳). , הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו זואפשר עוד לומר דסמך לדרוש כן משום דבשתי היציאות כתיב יצא העם, ולשון עם מורה בעלמא על פחותי המעלה מהמון העם [עיין בפי' הגר"א לישעיה א' ד'] ולכן מוקי ברשעים ובינונים, משא"כ בירידת הטל על המחנה לא נזכר שם עם ולכן מוקים אותו הפסוק בצדיקים ואנשי המעלה. .
(שם שם א׳)
(שם שם א׳)
חזקוני
זמין למנויי פרימיום בלבדאבן עזרא
זמין למנויי פרימיום בלבדרבנו בחיי
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ירד המן עליו - אלמא בתוך המחנה יורד וכתב ויצא העם ולקטו יציאה מחוץ למחנה משמע וכתיב שטו משמע למקום רחוק כמו משוט בארץ (איוב א):