פרשנות מצטטת על איוב א:כא

הכל יוצא. להעוה״ז ערום וכד״א (איוב א׳:כ״א) ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב:

ואחר כל אלה הדברים לא יירא חרפת אנוש האומר אם יאמר כי לנו מקרא מלא קרוב מאד להעיד בגדלו על אמתת השערה זו והוא אומרו "מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך, ברכות שמים מעל, ברכות תהום רובצת תחת, ברכות שדים ורחם" באו לדעתי המליצות בפסוק זה שנים שנים בכפל הענין במלות שונות כנהוג בכתבי הקדש, ובין כלם שלש זוגות מקבילים זה לזה ומסכימים זה עם זה. — הזוג הראשון אל אביך- ואת שדי — וקרא לשם הויה אלהי אביך כי הוא האל האמתי אשר לו תאות העבודה ולא לזולתו כידוע, ובצדק קרא לו אלהי אביך הוא יעקב כי שם הויה אחוז במדתו בחכמת הקבלה והוא הבורא ועושה נפלאות גדולות לבדו והכח המקיים הזן ומפרנס לכל (יסוד) קראו את שדי ולא במקרה הומרה הלמ"ד בתי"ו כי את הוא מחשובי כנויי היסוד או שדי ולא מצינו כיוצא בו בכל המקרא עד שנאמר כי נתן את תחת אל ויהיה כענין אל שדי — והזוג השני ברכות שמים מעל — ברכות תהום רובצת תחת, כנה שם הויה הוא אלהי יעקב בשם שמים וכן הוא בחכמת הקבלה וכך ראוי להיות מכל צד ובחינה כי הוא המשפיע והארץ נשפעת — ולשם שדי (הוא יסוד מחובר עם מלכות) קרא תהום רובצת תחת וכך נקרא בלשון המקובלים המבדילים בין תהומא עלאה והוא הכתר או הבינה ובין תהומא תתאה והוא יסוד או מלכות, ולא נכחיש בזה שהיתה כוונתו של יעקב לתהום ממש כלומר לתחתיות הארץ ולכח הפנימי הכמוס בה, ונהפוך כוונה זו ביעקב נקשרת ומתישבת יפה יפה עם כל האמור כי הכח הטבעי המחיה את הכל היה נתון לדעת הקדמונים בבטן הארץ כמו שהיו מדמים היות נשמת האדם נסתרת בקרבו והיא היתה לדעתם נפש העולם יקראוה Fcu central או איסתא או ויסטא Estha גם Vesta והיא בכלל האלילים הנקבות כלם שעקר מטרין שלהם במלכות דקדושה ובכבודה ותאריה יתימרו — והזוג השלישי המפורש יותר הוא ברכות שדים ורחם, וכל חוקר ובקי בתהלוכות כתבי הקדש ירגיש כי שדים ורחם מקבילים פה בלתי ספק לשמים ולתהום (ולדעתינו גם לאל אביך — ולאת שדי) ומי לא יפלא בראותו השמים מכונים בשם שדים והתהום בשם רחם! הלא יאמר ממשל משלים היא זה כמשלי הקבלה, ובאמת שאין זו חדשה בארץ לכנות התהום או תחתיות ארץ בשם רחם, עיין מה שכתבנו על שם שאול והתחברו לשם רחם בפ' שאול ועוצר רחם ובדברי רבותינו ובס' איוב ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, אמר שמה כי הארץ היא בטן אמו גם היא והדברים ארוכים — ואם כן בא שדים מקביל לאל אביך ולשמים — ורחם מקביל לאת שדי, ולתהום רובצת תחת, ואם תאמר הלא היה ראוי כפי דברינו שיבוא שדים מקביל לאת שדי אם אמת נכון הדבר כי שדי נגזר משד (דד של אשה) אמנם כן הוא, רק לכל הפחות למדנו שכן דרך הכתוב לכנות כח עליוני המשפיע למטה לארץ בשם שדים — וביותר יקל מעלינו הכובד הזה כשנזכור כי זה טבע שני המדות האלה יסוד ומלכות להחליף את שמותם זה עם זה כי שם האחד יאות בצד מה ג"כ לחבירו ודבר זה למדנו ממדרשו של רשב"י הוא כ' הזהר (ח"ג דל"א ע"א) "וכלא חד בין דקרא להאי בשמא דדכורא ובין דקרא להאי בשמא דנוקבא בלא חד ובדרגא חד קיימין, (ובזה יאורו עינינו להאמין כי קרוב מאד שהשדים שנזכרו בש"הש דרך משל הם שהרי מצאנו שדים לתכלית זה מפורש בכתוב שלפנינו) ושוב אין לתמוה כיצד נעתק המשל מכח אל כח כי בדברים דקים ושכליים כאלה בנקל ישמש משל אחד לכמה נושאים אשר להם יחס וקורבה גדולה ביניהם — ומה נפלא אחר האמור תרגום אנקלוס שתרגם ברכות שדים ורחם ברכתא דאבא ואמא (כן גירסת רש"י בתרגום) ופירש הוא ז"ל כלומר יתברכו המולידים והיולדות (האב והאם) וחולשת פי' זה נראה לעין כי הפוסק הכתוב בסכינא חריפא — עד עכשיו הוא עוסק במברכים אל אביך את שדי, ושמים ותהום גם הם מברכים ולא מתברכים, ואם כן כיצד דולג מענין לענין ומחזיר פניו אל המתברכים בלשון עצמו שנשתמש בו על המברכים ברכות שמים מעל.... ברכות שדים ורחם — ועוד כי לא מצינו ברכה כיוצא בזו שיהיו הזכרים מזריעים טפה הראויה וכו', רק בזאת נאות לפירש"י ז"ל במה שייחס שדים לכח המשפיע שכתב שדים על שם שהזרע יורה כחץ ובכן אין מקום לפרש תרגום אנקלוס על שם האב והאם האנושי רק על האב והאם המשפיע והנשפע שזכר והם אל אביך — ואת שדי — ושמים ותהום והם האב והאם העליונים אבא ואמא של אנקלוס ובקצת ספרים ברכתא דאבוך ודאמך וזה שבוש כי מה ענין רחל לכאן ומה ברכתו ליוסף עד שיזכירה, רק הנכון אבא ואמא דרך משל כמו שהמקובלים אומרים, וחז"ל התלמודיים נשתמשו במליצה לענין קרוב מאד אל אשר ירצו בזה בעלי הקבלה שהרי אמרו הגוזל אביו ואמו ואומר אין פשע וגו' אביו זה הקב"ה אמו זו כנסת ישראל, ואם כ"י זו אינה רק כללות ישראל מה גוזל ממנה מי שנהנה בלא ברכה? ואם היא כ"י של המקובלים מה נאה להמהנה בלא ברכה שם גוזל. — גם יחסו שם אב ואם לעבודה זרה נראה מדעתם שהיו גם אצל הגוים שגורות מליצות כאלה, כאומרם ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים זו ע"ז כמ"ש אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני.]

וברכת אבלים. כלומר הודאה גם על הרעה כשם שמברך על הטובה וילפינן זה בפ' הרואה מהמקרא באיוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך [ואולי קאי על סעודת הבראה אשר אז יאמרו ברכת אבלים ויליף מסוף ספר איוב דכתיב ויבאו אליו כל אחיו וגו' וכל יודעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינודו לו וינחמו אותו על כל הרעה וגו' ואולי גם הקשיטה והנזם אשר נתנו לו הוא המנהג אשר נזכר בסוף מו"ק גבי נשי דשכנציב ואמעברא זיפותא יזיף. וע"ע בכתובות דף ס"ט מנין לאבל שמיסב בראש ויליף ממקרא דאיוב דכתיב אבחר דרכם וגו' כאשר אבלים ינחם]: