פרשנות מצטטת על איוב ב:א

במקומו של פרץ. בא לפרש מ"ש בפרץ לפניו משמע שיש גדר לפניו ובו פרץ ע"כ דורש א"ת בפרץ אלא במקום פורץ לקטרג עליהם ע"פ מדות נוטריקון וממעל. חטא העם הזה חטאה גדולה והניחו המקטרגים הקטרוג ועי"כ התחיל להתפלל וכמ"ש לקמן פ' מ"ז ריש ס"ט. ומ"ש לפניו שתחלה היה הפורץ לפניו וכענין שכתוב ריש איוב ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' איוב ב' א' ומשה עמד ברחוק שאמר לו לך רד ונתנדה כדלעיל פמ"ב ס"ג:

דרך הג' יאמר בדקדוק למה התקינו פסקא זו בלשון ארמי. ואינו מספיק מה שמפרשים לפי שבני בבל מבינים לשון ארמי. דא"כ בזמן הזה ה"ל לתקן לאומרו בלה"ק. בסידור כתוב על קלף שנת קס"ו מ"כ וז"ל ומה שאנו אומרים קריאה זו בלשון ארמית משום שאין המזיקים מבינים בלשון ארמית. ואלו היינו אומרים כל דכפין ייתי וייכול בלשון שהיו מבינים היו באים ומזיקים לבני אדם. וא"ת והא אמרינן ליל שמורים לילה משומר ובא מן המזיקי'. וי"ל דאינם מזיקים מאליהם אבל אי קורין להם באים ומזיקים. ועוד י"ל שאם היו מבינים הי' לחוש שמא מתוך כך יבאו וירגילו לבא לאחר פסח ואז יזיקו לבני הבית. ולמאי דאמרינן לילה המשומר ובא מן המזיקין קשה הא אמרינן השטן גמט' שס"ד דאית לי' רשות שס"ד ימים בשנה להזיק חוץ מיום הכיפור שאין לו רשות להזיק משמע שאף בליל פסח יש לו רשות להזיק וי"ל דהא דאמרי' ליל המשומר היינו דווקא לישראל כדכתיב לבני ישראל לדורותם במעשה וודאי אין מזיקים לישראל אבל בדיבור מזיקים. אבל בי"כ לית לי' רשות לא במעשה ולא בדיבור עכ"ל הבט וראה מגודל הלכה זו הדחק בטעם זה. ותו יש להפליא הא דאמרינן דלשנה הבאה היו צריכין לומר בלה"ק רק כדי שלא יאמרו מרדו היהודים. דא"כ למה חוזרין ואומרין בארעא דישראל וה"ל לומר בארץ ישראל. ושוב אומר כולה בלה"ק לשנה הבא בני חורין ולא אמר בנן חורין ויתר דקדוקים האריכו בו המפרשים:
והנראה בזה שבני בבל שהי' לשונם ארמית ותרגום תקנוהו נוסחא זו על ארבע זמנים שונים. והיינו בפסח ראשון שבאו לארץ בשבע שכבשו ושבע שחלקו אז היו אומרים כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים ואח"כ כשנבנה בית המקדש והיו דומין לבני מלכים שביתם פתוחה לרווחה והיו אוכלי' המצה דרך משתה ושמחה היו אומרים כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך ייתי ויפסח ר"ל דברים הצריכין לקרבן דהיינו ד' כוסות (אבל הפסח עצמו אינו נאכל אלא למנויו) (והרמב"ם בסדר הגדה כ' שזאת הפסקא לא אמרו בזמן שבית המקדש קיים) אמנם לאחר החורבן נשבת השמחה מעירנו ולא היו אומרים כבראשונה. רק השתא הכא לשנה הבא בארעא דישראל וכינוי לגאולה בלשון הקודש ולא אמרו לשתא דאתא. כי ידוע כשהיינו בארצנו הקדושה לא דברנו רק בלשון הקודש כי הוא לשון מולדתינו. והואיל שגאולת עזרא לא הי' בתכלית השלימות על כן משתף עמו לשון תרגום. ובעבור שעכ"פ משועבדים היינו לכשדים ומדי ופרס וגם יודעים שנחרב אח"כ. ועכשיו בגלות הרביעי אנו אומרים לשנה הבא בני חורין מפני שתהי' גאולה אחרונה גאולה בשלימות ואז כינוי אותו כולו בלשון הקודש:

וישב יצחק בגר"ר. על י"ג מכילין דרחמי י"ב פ' אהיה וי"ג פ' הוי"ה משה ואליהו שהם הכלל תורה שבכתב ושבע"פ כמ"ש (נחום א) ה' בסופה ובסער' דרכו משה ותשם בסוף ואליהו עלה בסערה הוא נוטריקון יסוד שהכל תלוי בו יסוד נוטריקון ד' סופה וסערה דרכו ונרמז במלת סופה תרין כ"ד אדני אלהי"ם ה"ס שאוחזין בה סער דהיינו מסטרא דשמאלא סמאל שהוא אש ומימין רהב שהוא מים: בר"מ פ' פנחס וערב רב באמצע סימנם סער יוניקותם מן ה' אחרונה הרי סערה: בענין בארות של יצחק בחבורא קדמאה אמינא ביה כמה גוונין ובעינא לחדשא מילין בענין כמה בארות חפר יצחק בבאר שבע ר' יהודה אמר ארבע כנגד זה נעשו בניו ארבע דגלים במדבר ורבנן אמרי חמש כנגד חמשה חומשי תורה. לדעתי נרמז כאן סוד המרכבה דלעילא בקישור ארבע עולמות מלמטה למעלה על באר הראשון עולם העשיה קראו עשק כי התעשקו עמו ושם עשק "עופרת "של "קין. ועל באר השני עולם היצירה שהוא עולם המלאכים (איוב ב) ויבאו בני אלהים להתייצב ויבא גם השטן בתוכם כי גם בעולם היצירה הקליפה מחצה על מחצה שהוא כרוב כי גם על זה העולם אמר יעקב (תהלים ג) ה' מה רבו צרי תמן שם של מ"ה וכן יעקב דיוקנא זעיר שמקנן ביצירה אמר (בראשית כח) מה נורא המקום הזה.אבל על עולם הבריאה דמקננא בי' אימא עלאה שנקראת רחובות הנהר אמר כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ויעל משם לעולם אצילות באר שבע וראה שלשה שרי הפנים סנדלפון כנגד זה קראו עשק כי תמן (הושע יב) כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב ויצא על שדה זו עסיקין הם עוררים ושם דמעת עשוקים כי התעשקו לקיבלי' עבד כנעני ובאר השני לקבל מט"ט עבד עברי ובאר שלישי תמן סוד אמה עבריה בכורסיא בסוד (שמות כא) כי ימכור איש את בתו לאמה ויעל משם באר שבע מתמן בן בנים אתם לה' אלהיכם. והוא קישור נפש מן עשיה תמן עש"ק. מן יצירה רוח תמן שטנה. ומן בריאה נשמה נקראת רחובות כי שם הרחיב ה' לנו ונשמה לנשמה הבאה בשבת תוספת הנשמה אמר ויעל משם באר שבע ע"ס נשמה לנשמה הבאה בשבת קודש (בראשית כט) ויש"ק יעקב לרחל נוטריקון "יום "שבת "קודש. דאתמר גבי יוסף (שם מא) על פיך יש"ק כל עמי מלשון נשיקה.