פרשנות מצטטת על איוב ב:ג

ויסיתהו. מבואר אצלי כי גדר פעל הסית והבדלו מן, פתה, השיא, שהמסית מראה להמוסת איזה תועלת בדבר, ולפ"ז צ"ל שהבטיח לו איזה משכורת מזה, אבל זה לא נראה מפשטות הכתובים פה ובמלכים, וע"כ אמרו חז"ל בריש חולין (ד ב) שהסיתו בזביחה, שיצוייר התועלת לא מן הפעולה רק ע"י שמהנהו אכילה ושתיה, עד שימשך אל רצונו, ועז"א ודלמא בדברים, אין הסתה בדברים (ר"ל שזה נקרא מפתה לא מסית), ומקשה והכתיב (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך (ר"ל ושם אומר נעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת, א"כ לא ידע תועלתם וקוראהו מסית), ומתרץ התם נמי באכילה ושתיה, והכתיב (איוב ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם, למעלה שאני, ר"ל שלמעלה לא יוצדק לשון פיתוי, ולא שיהיה לו הנאה מדבר, ובכל מה שיעשה יש לו תכלית וע"ז יצדק הסתה:

לא ידון רוחי באדם. פרש״‎י לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם. דוגמא מצינו באיוב שאמר עליו הקב״‎ה אל השטן אין כמוהו בארץ איש תם וגו'. ד״‎א לשון נדן ותיק כלומר לא יהא רוחי נתון בתיקו זה גוף האדם.

יחזק במעזי, החזיק בדבר מורה התמדה בפעולה ההיא, כמו ועודנו מחזיק בתמתו (איוב ב' ג'), החזק במוסר (משלי ד' י"ג), והנה יחזק במעוזי ענינו יתמיד במדתו להיות מעוזי.