פרשנות מצטטת על איוב ג:ב

אבל דעת הרמב"ן ז"ל כי כל עשרת הדברות שמעו ישראל מפי ה' וזה טעם וידבר אלהים את כל הדברים ה׳:ה׳אלה וכן הזכיר משה במשנה תורה את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם וכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים למדנו כי כאשר אמר אל כל קהלכם כן כתבם על הלוחות. ומה שאמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום שהמובן ממנו ששאר דברות לא שמעום מפי הגבורה, הוא כי מלת שמעום כוללת שמיעת אזן ממה שכתוב (משלי ט״ו:ל״א) אזן שומעת תוכחת חיים, וכוללת הבנת הלב ממה שכתוב (מלכים א ג׳:ט׳) לב שומע, ולא היתה לישראל שמיעה והבנה מפי הגבורה כי אם בשתים ראשונות והשאר שמעום מפי ה' אבל לא הבינו אותם ולכך הוצרך משה להבינם להם, הוא שאמר (דברים ה) אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה', וזהו באור הכתוב משה ידבר והאלהים יעננו בקול כלומר מה שהאלהים יעננו בקול משה ידבר לישראל, ולשון עניה זו התחלה כלשון (איוב ג׳:ב׳) ויען איוב, עניה שהקדים הדבור, כך כתב הוא ז"ל הדברים.

וענית. יתכן שישאלו הכהנים לאמר מה זה שהבאת על כן וענית או כדמות תחלה וכן ויען איוב הראשון:

(א-יא) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ. אָמַר וְעָנִיתָ, יֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן הַתְחָלָה, וּכְמוֹ (איוב ג:ב) ״וַיַּעַן אִיּוֹב״, וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא עֹנִי, כְּאָדָם פָּחוּת שֶׁקִּבֵּל טוֹבָה גְּדוֹלָה מִמֶּלֶךְ שֶׁמַּעֲנִי עַצְמוֹ לְפָנָיו בְּלֵב נִשְׁבָּר, כְּמוֹ כֵן הוּא יַכְנִיעַ עַצְמוֹ לִפְנֵי ה׳, וְיֹאמַר ״אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״, כִּי אָבִינוּ הָיָה אוֹבֵד וְתוֹעֶה וְגוֹלֶה בְּמִצְרַיִם בִּמְתֵי מְעָט וְגוֹ׳, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם וַיְבִיאֵנוּ וְגוֹ׳. וּכְנֶגֶד מַאֲמָר זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עִלּוּי וַחֲשִׁיבוּת אָמַר וְאָמַרְתָּ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קטז:) בְּעִנְיַן הַגָּדַת פֶּסַח מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בִּשְׁבָח.