פרשנות מצטטת על איוב ג:יט

אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל להשרישם במשפטיו בל יעלה על רוחם כי אין בהם זולתי הישרה מה באין סוד. ובסברא זו עוד יהרסו מעט לראות בעין שכלם כי טובים היו נמוסי הדתות הקרובים אל דעת לבב אנוש ממשפטי ה' ישרים באומרם איזה שכל טוב ימצא טוב טעם ודעת על דין המשפט הקונה עבד עברי באשר פיזר נתן מלחמו וממונו ואחרי כן שש שנים יעבוד ובשביעית יצא ושהקונה עבד עברי קנה אדון לעצמו שלא יעבוד בו עבודת עבד ומה שתלמיד עושה לרבו אין העבד עושה לרבו לא יוליך כליו לבי' המרחץ ולא יעבוד עבודה בזויה קצב ובורסי ולא יאכל הוא פת סולת ועבדו פת קיבר ואם יהי' לו רביעית יין לא ישתה הוא וישקה לעבדו מים רק יתנהו לו ואם יישן הוא על הכר לא יישן עבדו ע"ג קרקע שאם צר הוא יתננו לעבדו והוא יישן על הארץ ואם ימכור את בתו לאמה ייעדנה לו או לבנו לאשה כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור אין אלו משפטים רק חוקים חתומים חותם צר וההיקש ביתר משפטים מורם מאלה כיוצא באלה ע"כ להסיר מלבם דבר מר הלזה בא האלהים ויאמר ואלה המשפטים כלו' אלה אשר תראו אותם זרי' ותחשבים לחוקים הן הם המשפטים והם אשר תשים לפניהם של כל המשפטי' ראשונה כי הלא הפעם הזאת אודיעם ואראם חוב טעמם בפי ובשפתי למען יראו ויבינו וישכילו כי הן הם המשפטים הדברים הנאמרים באמת ולא זולתן כי בהם תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ומהם יראו וכן יעשו בכל השאר והיחל ואמר כי תקנה כו' לומר הנני מדבר בך לנוכח כי תקנה כי מצוה עשית כי על ידך פרע זה גניבתו כנודע מרז"ל (במכילת') כי על הנמכר בגניבתו ידבר פה משא"כ בו שגנב ואשם שע"כ אדבר בו שלא לנוכח ו' שנים יעבוד ובשביעית יצא כו'. אך דע איפה כי לא קנית כל מאומה כי הלא תקנה עבד לומר אל יעלה על רוחך שאתה קונה מי שהוא בן חורין שיחול קניינך כי לא כן הוא רק כי תקנה מי שהוא עבד אתה קונה כי אין לך בו קנין שעבוד עבודת עבד כי לי בני ישראל עבדים ובקנות א' את חבירו ידמה לשני עבדי אדון א' ובא א' משניהם ונותן מעות לעבד חבירו לקנותו לעצמו שלא קנה אותו כי שניהם עבדי איש א' המה כן הדבר הזה כעבד כאדוניו עבדיו ית' המה. וז"א כי תקנה עבד כו' כלומר כאשר תקנהו כבר הוא עבד כי אדון יש לו ואין רשות ביד עבד אדון א' למכור עצמו לאחר. והנה היה נמשך מזה בל יעבוד כלל וא"כ לחסד יתייחס הרשיהו הקב"ה את הקונה אותו ישתעבד בו אפי' שש שנים. וז"א ו' שנים יעבוד כלומר בציווי הוא שיעבוד הזמן הזה שאלמלא כן לא היה ראוי לעבוד כלום ובשביעית יצא כלומר שאינך מוציא אותו שאינו תחת ידיך שתוציאנו כ"א הוא יוצא כיוצא מעצמו וע"כ יוצא חנם. או יחזור אומרו חנם אל העבד שאין רבו נותן לו שכר עבודתו כמשנה שכר שכיר שגם זה הוא חסד. גם רמז לו כמורה באצבע לאשר מוח לו בקדקדו יבין וישכיל למה יחשיב הוא ית' את העבד בערך זה שלא יעבד בו עבודת עבד בשיעור העבודה צאתו בשביעית שיצא שהיא לרמוז טעם אל חשיבות האדם שאין לזלזל בו ולקיימו לעבד עולם והוא כי מה שברא הקב"ה אדם אחד לבד בבריאת העולם היה לרמוז כי אחד לבד כדאי לשיברא העולם בשבילו וכל אחד מוכן להשיג היות כל העולם כדאי לו אפי' זה הנמכר לזולתו כי אדם הוא וא"כ אין ראוי לזלזל בו וע"כ נצטוינו להשתעבד בו ו' שנים כנגד ו' ימים שברא הקדוש ב"ה בהם את העולם ומשלחו חפשי בשביעית לרמוז בעבד הלז ענין בריאת העולם כלו' שגם הוא בכלל האפשריים תהיה הבריאה בשבילו. וזה מאמר הנביא ירמיה בשמו יתברך אל ישראל בצוותו אותם על עבד עברי באומרו (ירמיהו ל״ד:ט׳) לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש כי הלא אומרו איש הוא מיותר. אך בזה יאמר במה שידענו כי כל איש או אנשים שבמקרא ל' חשיבות ע"כ אמר לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו שהוא אחיהו איש כלו' חשוב ממנו ראוי ליקרא איש כי מי יודע לפניו ית' מי הקרוי איש וגדול ליהודים האדון או עבדו. כמאמר (איוב ג׳:י״ט) קטן וגדול שם הוא כלומר שם הוא הגודל או הקוטן ליקרא גדול או קטן ולא בעה"ז כי יקרה יהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה. וגם יקרה יהיה שם עבד חפשי מאדוניו שהוא חפשי יותר מאדוניו שאם פירושו שיהיה חפשי מי לא ידע בכל אלה. וגם אומרו מאדוניו מיותר:

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מה:) כִּי שָׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת בִּבְנֵי עֲלִיָּה: הָא׳ הַמִּסְתַּכְּלִים בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא, ב׳ הַמִּסְתַּכְּלִים בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא, הַג׳ דְּעַיְּלֵי בְּלָא בַר. וּפֵרַשְׁתִּי עַל דֶּרֶךְ זֶה פָּסוּק (איוב ג, יט) ״קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו״, קָטֹן הוּא הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא, בְּסוֹד (בראשית א, טז) הַמָּאוֹר הַקָּטֹן, גָּדוֹל הוּא הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא, בְּסוֹד (שם) הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנָיו זֶה שֶׁעוֹלֶה בְּלֹא רְשׁוּת, שֶׁה׳ אֲדוֹנָיו נָתַן לוֹ חָפְשִׁיּוּת לָלֶכֶת בְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה יֻשַּׂג הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה. לָזֶה בָּא מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ וְאָמַר אִם בְּחֻקֹּתַי, פֵּרוּשׁ, בְּאֶמְצָעוּת הִשְׁתַּדְּלוּת הַתּוֹרָה כַּמִּצְטָרֵךְ בָּזֶה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לְרִשָּׁיוֹן לְהוֹלִיךְ אֶתְכֶם אֶלָּא אַתֶּם מֵעַצְמְכֶם תֵּלְכוּ בְּלֹא בַר.

מַעֲלִי תַּלְגָּא לְטוּרֵי, כַּחֲמִשָּׁה מִטְרֵי לְאַרְעָא. נראה לי בס"ד רמזו רבותינו ז"ל לפי דרכם תַּלְגָּא רמז לתורה שבכתב, היא ראויה לטורי תינוקות של בית רבן שהם הבל שאין בו חטא, ואיתא בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י וזה לשונו: קיום העולם הוא התורה, ומה גם לימוד התינוקות הבל שאין בו חטא הוא המעלה המלכות למקום שאין קליפות שולטים ונגלים האבות העליונים במוחותיה וכו' עד כאן לשונו, וידוע דאבות העליונים מכונים בשם 'הרים' וגילויים נעשה על ידי התינוקות, לכך גם הם נקראים בשם טורי על שם פועל שלהם. ובזה פרשתי 'מָאן דְּאִיהוּ זָעִיר אִיהוּ רַב' (זוהר הקדוש חיי שרה קכב: תוספתא) וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ה, כא) 'בֶּן חָמֵשׁ לַמִּקְרָא'. ולזה אמר תַּלְגָּא התורה שבכתב היא ראויה יותר לְטוּרֵי תינוקות של בית רבן הבל שאין בו חטא.
ואמר עוד 'מִיטְרָא רַזְיָא לְאִילָנֵי' רמז מִיטְרָא רַזְיָא הוא לימוד הפלפול והחריפות נאה לְאִילָנֵי, הם תלמידי חכמים הגדולים אשר ידם רב להלחם במלחמתה של תורה 'וּמִיטְרָא נַיְחָא לְפֵירִי' רמז לימוד הסברא בנחת שיהיו הלומדין נוחין זה לזה בהלכה 'לְפֵירִי' כלומר יוצא מלימוד זה פירות, שאלו זוכין לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכמו שאמרו גבי בית הלל הואיל ונוחין הם בלימודם זכו לכוין אליבא דאמת שהלכה כמותם בכל מקום.
ואמר עוד 'עוּרְפִילָא אֲפִלּוּ לְפַרְצִידָא דְּתוּתֵי קָלָא מְהַנְּיָא לֵיהּ' רוצה לומר 'עוּרְפִילָא' גשמים דקים, והוא רמז ללמוד הסודות שהם דברים קצרים אך איכותן עצום ורב שעושין תיקון גדול למעלה כמו שאמרו לרשב"י בזוהר (חלק ג' דף קסז.) אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה, עד כאן לשונו. ובזה פירשתי רמז הכתוב (איוב ג, יט) 'קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא' כי דברי תורה שם נראין קטנים בכמותם אך באמת רברבין הם באיכותם! ולכן נרמז לימוד הסוד בְּעוּרְפִילָא וזה הלימוד עושה תיקון גדול אֲפִלּוּ לְפַרְצִידָא, רמז לנצוץ נשמה דְּתוּתֵי קָלָא שנכבש תחת יד שליטת פלוני [סמא״ל = 131] שמספרו קל"א, מְהַנְּיָא לֵיהּ לבררו ולתקנו ולהוציאו משם אף על פי שהוא במדור ראש הקליפות שקשה יציאתו משם.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד, 'תַּלְגָּא לְטוּרֵי' רמז לכונת השלג [333] שהוא ג' פעמים אל"ף [111] דשם אהי"ה, דמועיל לשכחה שבראש, וידוע שהראש של האדם מכונה בשם 'הר' כמו שאמרו בשבת (שבת קנב.) אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניה: מאי טעמא לא אתית לבי אבידן? אמר לו טור תלג! פירש רש"י 'ההר נעשה שלג כלומר ראשו לבן' עיין שם.
ואמר 'מִיטְרָא רַזְיָא' רמז 'חכמה [ה]עליונה' עולה מספר 'מטר' [249] ורזיא רוצה לומר רזין וסודות כלומר חכמה עליונה של רזי תורה זה הלימוד נאה לאילנות הם תלמידי חכמים הגדולים שכבר מילאו כריסם בחכמת הפשט אז נאה להם ללמוד גם ברזין דאורייתא.
ואמר עוד 'מִיטְרָא נַיְחָא לְפֵירִי' על דרך מה שאמר מ"א ז"ל 'מטר' [249] עולה מספר 'דכי רוח' [248] וזהו מִיטְרָא נַיְחָא רמז לענוים שהן נוחין בלימודם, מעלו לְפֵירִי לחדש הלכתא אליבא דהלכתא וכמו שמצינו בבית הלל.
ו'עוּרְפִילָא' [397] עולה מספר יִבְטַח בְּשֵׁם הֳ' [397] על דרך מה שנאמר (ישעיהו נ, י) 'מִי בָכֶם יְרֵא הֳ' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם הֳ' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקָיו' ומי שיש לו מידת הבטחון בשם ה' יוכל לתקן ולהציל ניצוצי קדושה מן הקליפה, אף על פי שהוא קשה תיקונו ויציאתו. או 'עוּרְפִילָא' גימטריא 'הַשְּׁבִיעִי' [397] רמז ליום שבת קודש שקדושתו מעלה ניצוצות רבות כנודע בסוד קבלת שבת.