פרשנות מצטטת על איוב ג:כד

אירא, אפחד. היראה הוא מפני דבר ידוע, והפחד הוא מפני דבר בלתי ידוע ומקורו בעצם המפחד (ישעיה נ"א י"ג, מיכה ז' י"ז, איוב ג' כ"ד, ובכ"מ):

תכו בלא אח ונכון שהוא כמו נמשכו והטעם שילכו אל המקום ששם הארון עכ"ל. ונראה לדעת הרב גזרתו נתק למו ירמיה ז' נתכת אל המקום הזה ויתכו כמים שאגתי איוב ג' כי גזרת נתך נופל הוראתו על דבר הנמס ועל דבר הנמשך ומתחבר לדבר אחר:

ואמ׳ ביום צרתי על זמן הצרה. ואמ׳ ידי לילה נגרה ופי׳ ידי מכתי ולילה על זמן הגלות ודמה הגלות למכה גדולה שמרוב חזקה היא נתכת ונמססת עד שהיא נגרת בהתכה ואחר שמכתו נגרת ר״ל דרך משל שכבדה מכתו מאד. וי״מ ידי מחשבתי ולילה ממש לילה שהוא עת המחשבה ואמ׳ שמחשבתו נתכה ונמססה עד שלא יכול להעמידה בענין אחר מרוב מבוכותיו כדרך ויתכו כמים שאגותי (איוב ג כד) ר״ל המיותי שאני הומה על צרותי ולא תפוג ענינו לא תרפה מן החוזק ההוא ואמ׳ תפוג שהוא לשון צינון כי חוזק הדבר יקרא חום גדול והשקטו יקרא הצנה.